החולה הנוטה למות

בבנייני האומה בירושלים התקיים הכנס הדו-שנתי ה-26 של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, "בין שגרה לחירום- אתגרים, הזדמנויות ומרחבי צמיחה" . האירוע, בו לקחו חלק מאות מומחים ואנשי מקצוע בתחומי הגרונטולוגיה והגריאטריה, עמד בסימן 70 שנה לפעילות האגודה, העוסקת בעשייה מחקרית, מקצועית וחברתית לקידום הבנת תהליכי ההזדקנות ושיפור איכות החיים של האדם המבוגר. ד"ר דורון מרימס מנהל המחלקות לתשושי נפש במרכז הרפואי שהם לשיקום וחזרה לתפקוד השתתף בכנס במושב "סוף החיים, פגיעות ורווחה בזקנה" בה הציג את מחקרו "יישום חוק "החולה הנוטה למות" בחולים עם דמנציה מתקדמת".

לדברי ד"ר מרימס, "עם העלייה בתוחלת החיים, עולה מספר החולים הסובלים מדמנציה. במקביל, ישנה עלייה מבורכת במודעות לדמנציה בנושאי אבחון ,טיפול ומניעה, כאשר אחת הסוגיות הרגישות  העולות בהקשר זה היא "סוף החיים בדמנציה מתקדמת".

לדבריו, "רבים עוסקים בשאלה כיצד הם או בני משפחותיהם הקרובים היו רוצים לסיים את חייהם במידה ותפקודם הקוגניטיבי יהיה פגוע במידה קשה. זאת ועוד, רבים חוששים שלא יוכלו להביע את דעתם בעניין לאחר שתתפתח דמנציה, ולכן הם  מביעים את רצונם בפני בני המשפחה בעל פה, או באופן רשמי בכתיבת "הנחיות מקדימות". עיקר החשש הוא, שעם התקדמות הדמנציה או בזמן מחלה חריפה, תבוצע בהם החייאה והנשמה. בעקבות פעולות מאריכות חיים אלו, הם עלולים  להישאר במשך תקופה ארוכה, לעיתים עד סוף חייהם, מחוברים למכשיר הנשמה, במצב הכרה ירוד, ללא קשר עם סביבתם. ניתן להבין מדוע רבים חוששים להגיע למצב זה".

בשנת 2005 חוקק בישראל חוק "החולה הנוטה למות". חוק פורץ דרך זה, מאפשר לחולים בישראל המוגדרים כ"נוטים למות", להימנע מקבלת טיפול רפואי מאריך חיים בחודשים האחרונים לחייהם, בהתאם לרצונם, כפי שהנחו בהיותם כשירים לעשות זאת. החוק מאפשר להגדיר חולה כ"נוטה למות" בהתאם למצבו הרפואי, חומרת סבלו ובתנאי שתוחלת חייו הצפויה לא עולה על שישה חודשים. ואולם, בעוד שהחוק עשוי להקל על חולים הסובלים ממחלות בהם תוחלת החיים ניתנת לחיזוי בצורה יחסית קלה כמו חולים הסובלים ממחלה ממאירה או חולים עם אי ספיקת לב מתקדמת, קשה הרבה יותר לנבא תוחלת חיים של אדם עם דמנציה, גם אם דרגת החומרה של מחלתם קשה מאד. לפיכך, מרכיב הזמן בחוק המגדיר תוחלת חיים של  6 חודשים עלול לפגוע ביכולת לתת מענה לחולים אלו".

ד"ר מרימס מוסיף ומחדד, כי "אין ספק שבדמנציה מתקדמת, הסבל לחולה ולמשפחתו הוא עצום, וניתן להבין את אלה החוששים מפעולות מאריכות חיים.  בני המשפחה רואים במילוי רצון יקיריהם בהנחיות סוף החיים  "צוואה" בעלת חשיבות עליונה. במחקר שערכתי בנושא, הוכחתי את הקושי בניבוי תוחלת חיים בחולים עם דמנציה מתקדמת, והדגשתי את החשיבות הרבה במציאת פתרון חוקי שונה להקלה על סבלם של החולים, ששיעורם באוכלוסייה הולך ועולה, וחוק ה"חולה הנוטה למות" במתכונתו לא נותן פתרון המותאם למצבם".

המרכז הרפואי "שהם" לשיקום וחזרה לתפקוד הנו המרכז הגריאטרי שיקומי הממשלתי הגדול בישראל וממוקם בדרך הנדיב בפרדס חנה. המרכז, שהחל את דרכו כמחנה עולים מהגדולים בארץ ואחר כך שימש בית אבות, שינה את ייעודו עם הרפורמה במערכת הבריאות, והושם בו דגש על מחלקות אשפוז גריאטרי חריפות. "שהם" מתמחה בשיקום, שיקום נשימתי, סיעוד מורכב תומך, תת-חריפה ותשושי נפש, וכולל מכונים ומרפאות, ציוד ומכשור רפואי, העומדים בחזית הטכנולוגיה. המרכז מוכר להתמחות בגריאטריה, מסונף לבית הספר לרפואה של הטכניון, ומקבל מדי שנה קבוצות רבות של סטודנטים – לרפואה, סיעוד, פיזיותרפיה ועוד, מהארץ ומחו"ל. הצוות הרפואי, הסיעודי והפרא-רפואי עוסק גם במחקר והפעילות מתפרסמת בכתבי עת ובכנסים מקצועיים. כן מתקיימים במרכז ימי עיון, הרצאות וכנסים לרופאים ולצוותים. המרכז הרפואי המאופיין בסביבה ירוקה ופסטורלית, מטפח את הקשר עם הקהילה, כאשר גמלאי המרכז והאזור נהנים בו מהרצאות, ותלמידי בתי ספר, בצד מתנדבים בוגרים, מבקרים את המטופלים על בסיס קבוע.