הלילה שבו השמיים בוערים מטר הפרסאידים מגיע לשיא

בלילה שבין 12 ל־13 באוגוסט יגיע לשיאו מטר הפרסאידים, אחד ממופעי השמיים היפים של השנה, עם עשרות כוכבים נופלים, שניתן לצפות בהם בשמיים החשוכים. כל מה שצריך הוא להתרחק מאורות העיר, להביט לשמיים וליהנות מאחד ממופעי הטבע המרשימים של השנה.

12.08.2026 מאת: מגד תאבת
הלילה שבו השמיים בוערים מטר הפרסאידים מגיע לשיא

צילום לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

אז מה בעצם אנחנו רואים, מדוע זה קורה דווקא עכשיו, כמה מטאורים אפשר לצפות לראות – ואיפה כדאי לצפות?
בכל שנה בחודש אוגוסט מספקים לנו שמי הקיץ את אחד המופעים האסטרונומיים המוכרים והאהובים ביותר: מטר המטאורים פרסאידים, או כפי שרבים מכנים אותו – "מטר הכוכבים הנופלים".

 

השנה יגיע המטר לשיאו בלילה שבין 12 ל־13 באוגוסט 2026, ומי שיתרחק מאורות הערים וימצא שמיים בהירים וחשוכים יוכל לצפות במטאורים החוצים במהירות את השמיים.
 

למרות הכינוי הרומנטי "כוכבים נופלים", אין מדובר בכוכבים. כדור הארץ, במסעו השנתי סביב השמש, עובר דרך אזור שבו פזורים חלקיקי אבק וחומר שהותיר אחריו השביט סוויפט–טאטל במסלולו סביב השמש.
 

כאשר כדור הארץ פוגש את החלקיקים הללו, הם נכנסים לאטמוספרה במהירות עצומה של כ־59 קילומטרים בשנייה.
רבים מהם זעירים, לעיתים בגודל של גרגר חול, אבל בגלל מהירותם האדירה נוצרת סביבם תופעה זוהרת שאפשר לראות ממרחק רב.

 

פס האור שאנו רואים בשמיים הוא המטאור. נהוג לומר שהמטאור "נשרף בגלל החיכוך עם האוויר", אבל ההסבר המדעי מעט מעניין יותר. במהירות כה גבוהה, החלקיק דוחס בעוצמה את האוויר שלפניו. האוויר מתחמם מאוד ועובר תהליכים של עירור ויינון. במקביל, חומר מגוף המטאור מתחמם, מתאדה ומתערבב בגז הלוהט שסביבו.

 

האטומים והמולקולות המעוררים פולטים אנרגיה בצורת אור, וזהו פס האור הקצר והמרשים שאנחנו רואים בשמיים.
גם צבעו של המטאור עשוי לספר לנו משהו. חומרים שונים יכולים לתרום לצבעים שונים: נתרן עשוי ליצור גוון צהוב־כתום, מגנזיום גוון ירקרק, וגם הגזים באטמוספרה תורמים לעיתים גוונים אדומים, כחולים וסגולים.

 

הם ייראו כאילו הם מגיעים מאותה נקודה בשמיים. נקודה זו נקראת רדיאנט , ובמקרה של הפרסאידים היא נמצאת באזור קבוצת הכוכבים פרסאוס. מכאן קיבל המטר את שמו.

 

הדרך הטובה ביותר לצפות במטר היא למצוא מקום עם שדה ראייה רחב ופשוט להביט אל אזור גדול ככל האפשר של השמיים. המטאורים יכולים להופיע כמעט בכל כיוון.

 

קצב הפרסאידים בשיא יכול להגיע לסדר גודל של כ־100 מטאורים בשעה ואף יותר. חשוב להבין שזהו קצב תיאורטי בתנאים מיטביים, ולא הבטחה שכל אדם יראה מאה מטאורים בשעה.

 

מספר המטאורים שנראה בפועל תלוי בזיהום האור, בעננות, בשעת הצפייה, במיקום ובכמה מהשמיים פתוחים לפנינו.
ממקום חשוך ובתנאים טובים בהחלט אפשר לצפות לראות עשרות מטאורים במהלך שעות הצפייה. ואם יהיה לנו מזל, אולי נראה גם "כדור אש" (Fireball) מטאור בהיר במיוחד, שיכול לחצות חלק גדול מהשמיים ולעיתים להשאיר אחריו שובל זוהר מרשים.

 

אפשר לראות מטאורים כבר בשעות הערב, אך בדרך כלל ככל שמתקדמים אל השעות שלאחר חצות ועד לפנות בוקר, התנאים משתפרים.

 

הסיבה היא שבחלק השני של הלילה אנחנו נמצאים בצד של כדור הארץ שפונה יותר לכיוון התנועה שלו במסלול סביב השמש, ולכן פוגשים יותר מהחלקיקים. אם מזג האוויר יהיה בהיר והירח לא יפריע משמעותית, נקבל תנאים טובים לצפייה.
 

איפה כדאי לצפות בישראל?  כמה שיותר רחוק מאורות, יותר טוב. הנגב, הערבה ואזור מצפה רמון ידועים בשמיים החשוכים שלהם ומהווים מקומות מצוינים לצפייה. גם בצפון הארץ אפשר למצוא אזורים חשוכים בגליל ובגולן שבהם תנאי הצפייה טובים.
 

אין צורך בטלסקופ. למעשה, טלסקופ או משקפת אינם מומלצים לצפייה במטר מטאורים, משום שהם מצמצמים מאוד את שדה הראייה. הציוד הטוב ביותר הוא פשוט העיניים שלנו.
 

מצאו מקום חשוך ובטוח עם אופק פתוח, הביאו מחצלת או כיסא שניתן להישען עליו, מים ובגד חם לשעות הלילה – והסתכלו למעלה. מומלץ להימנע ככל האפשר ממסכי טלפונים ומאור לבן. לעיניים לוקח זמן להסתגל לחושך, וכעבור כ־20 דקות כבר תוכלו לראות הרבה יותר כוכבים.

 

זו הזדמנות מצוינת לקחת את הילדים והמשפחה החוצה, להתרחק לכמה שעות מהמסכים ולהכיר יחד את שמי הלילה.

בזמן שמחכים למטאור הבא אפשר לחפש קבוצות כוכבים, לזהות כוכבי לכת, לדבר על שביטים ועל מערכת השמש, ובעיקר להבין שאנחנו עומדים על כוכב לכת שנע בחלל ופוגש בדרכו חלקיקים שהשאיר אחריו שביט לפני שנים רבות.

 

תגובות

מומלצים