מסרון מהפרשה ויצא

 

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית, כח יד-טו) .יעקב מתעורר מקים מצבה וקורא למקום בת-אל.

 

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם" (בראשית כט, א) יעקב ממשיך במסעו ופוגש ברחל:"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט, יח). התורה מספרת כי לבן מרמה את יעקב, ונותן לו את לאה במקום רחל. יעקב מתרעם על התרמית, ועובד שבע שנים נוספות תמורת רחל.

 

בהמשך אנו קוראים על לידת השבטים. לאה יולדת ליעקב שישה בנים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון. בנוסף, יולדת את דינה. שפחתה של לאה, זילפה, יולדת ליעקב את גד ואשר. רחל יולדת את יוסף, וכן שפחתה, בלהה, יולדת את דן ונפתלי. יעקב הצליח כלכלית ,ו בהמשך ה' מצווה אותו לשוב אל אביו, והוא בורח עם כל אשר לו. לבן מבחין בדבר, הוא מחליט לרדוף אחריו: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא, כד).

 

לקראת סופה של הפרשה מסופר כי לבן משיג את יעקב. בפגישה בין השניים לבן שואל על התרפים שנלקחו ממנו, ויעקב מוכיח אותו על התנהגותו הרעה: "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (בראשית לא, מא). אך בסופה של דבר ,לבן מבקש לכרות ברית עם יעקב.

 

נקודות  התייחסותי מהפרשה. יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

יעקב המסמל את עם ישראל, נרדף ובורח לאורך כל המוצג בפרשה, כיום עדיין קיימת 'אנטישמיות'? מרדף סמוי וגלוי אחר יהודים, עד כדי, הרצח על ידי חלאות אדם,ש ב-7 לאוקטובר רצחו וחטפו יהודים  ואזרחים המתגוררים אתם.  נשאלת  השאלה  מדוע? מאין זה  בא .

 

יש האומרים, היות ועם ישראל מבשר לעולם ובעיקר לשכנים הסובבים אותנו בארץ,בשורת השלום, שהיא האושר היותר גדול לעולם ולכך ישנה התנגדות, לרוב בצורה סמויה; ולאחרונה   קיצוניים ;  הרוצחים   ב- 7 לאוקטובר,רוצחים המתנגדים  עקרונית לקיום,  לעם  ישראל  .

  

בפרשתנו יעקב אשר בחילוף שמו הפך לשמו של עם ישראל, מתחילה ההתייחסות הרבה ליעקב. כמעט מחצית מספר בראשית מוקדשת ליעקב, קורותיו ומשפחתו. כבר בפרשה זו מתחילה מסכת הנדודים של עם ישראל לדורותיו וזה מתחיל ביעקב אבינו שרוב שנותיו היו בגלות, אצל לבן.

 

כאמור בפתח הפרשה יעקב אבינו נוטל את מקל הנדודים, "ויֵּצֵא יַעֲקב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י) התורה מדגישה את "וַיֵּצֵא "יציאתו עשתה רושם. ואנחנו לומדים שבכל מקום שאתה נמצא מן הראוי שתשאיר רושם באופן שאם תעזוב את המקום, יציינו את ההתנהגות הטובה שלך יצוין שעזב אותנו אדם עם מאור פנים. "הוא יצא מפה, כי הוא היה  צריך להיות שם.

 

את הנאמר בחלום יעקב "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה."(בראשית ,יב ), ניתן ליישם ולאמור כשהאפשרות שהראש יגיע השמימה, דהיינו, בכדי שמדרגות האדם תהינה במקום גבוה, תלויה בכך שהוא "מוצב ארצה" כלומר, חש עצמו כאדם עם חסרונות שדורשים תיקון ואיננו כליל השלימות בעיני עצמו. אך כשאדם מלא מעצמו ומתהלך בהרגשה שהוא השלמות עצמה, זה סימן שהוא וראשו בפועל נמצאים במקום נמוך,מוצבים ארצה.