משבר אקלים וסכר שנבנה לפני 2800 שנים
סכר גדול שגובהו כ-12 מטרים, נבנה בעיר דוד שבירושלים כתגובה למשבר אקלימי, והוא נועד להתמודד עם מחסור במים ועם שיטפונות. הסכר הקדום, שנחשף בבריכת השילוח מתוארך לימי מלכי יהודה יואש או אמציה, שמצאו פתרון יצירתי למשבר אקלימי לפני כ-2,800 שנה.
משבר אקלימי הביא את מלכי יהודה להקים קיר סכר גדול מידות בירושלים לפני כ-2,800 שנה. כך עולה ממחקר חדש של רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע שהתפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS. הקיר המרשים, שנחשף בחפירות רשות העתיקות בבריכת השילוח בעיר דוד שבגן הלאומי סובב חומות ירושלים, תוארך לשנים 805–795 לפסה"נ - בימי שלטונם של מלכי יהודה יואש או אמציה. ממצאי המחקר מצביעים, כי הסכר נבנה כתגובה למחסור במים בירושלים בסוף המאה ה־9 לפנה"ס, עקב קשיים אקלימיים.
המבנה שנחשף, מצטרף לשני מפעלי מים נוספים שנחשפו בעיר דוד מאותה תקופה: מגדל שסכר את מעיין הגיחון, ובור גדול לאגירת מים. מהמגדל שעל הגיחון הוזרמו המים לתעלה אשר ניקזה את מי המעיין לבריכת השילוח, שם נאגרו גם מי השיטפונות שנחסמו על ידי קיר הסכר. מערכות אלו מצביעות על תכנון עירוני מקיף לניהול משק המים של ירושלים הקדומה כבר בסוף המאה ה־9 לפסה"נ - עדות לכוחה ולעוצמתה של העיר.
לדברי מנהלי החפירה, ד"ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד"ר פיליפ ווקוסובוביץ' מרשות העתיקות, "מדובר בסכר הגדול ביותר שנחשף עד כה בארץ ישראל והקדום ביותר שהתגלה בירושלים. מידותיו מרשימות: גובהו כ-12 מטרים, רוחבו מעל 8 מטרים ואורכו שנחשף מגיע ל-21 מטרים ונמשך גם מעבר לגבולות החפירה הנוכחית", הם אומרים. "הסכר נועד לאגור את מי השיטפונות שזרמו בערוץ המרכזי של ירושלים הקדומה (עמק הטירופיון ההיסטורי) בדרכם לנחל קדרון, ובכך ליצור פתרון כפול - הן למחסור במים, והן להתמודדות עם שיטפונות עזים קצרי-טווח".
עוד הוסיף ד"ר זנטון: "שיתוף הפעולה בין חוקרי מכון ויצמן ורשות העתיקות פותח צוהר להבנת האתגרים שעמדו בפני תושבי ירושלים הקדומה. פרויקט הבנייה העצום הזה של מלך יהודה השפיע על התפתחותה של העיר, ובמיוחד על חלקיה הדרומיים והמערביים, בהם הר ציון, שהסתמכו על מי השילוח".
החוקרות ד"ר יוהנה רגב ופרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן למדע, השתמשו בשיטות מיקרו-ארכיאולוגיות מתקדמות ובתיארוך פחמן-14 ברמת דיוק גבוהה במיוחד, מסבירות כי "בקש ובענפים צעירים קצרי-חיים שנכללו במלט הבנייה של הסכר, נמצא תיארוך ברור לסוף המאה התשיעית לפני הספירה, ברמת דיוק גבוהה מאד בטווח של כ-10 שנים בלבד -הישג חריג במחקר תיארוך ממצאים קדומים. לשם השלמת התמונה האקלימית של התקופה, שילבנו את התיארוך המדויק עם נתונים אקלימיים קיימים מקידוחים מים המלח, ממערת שורק ומתיעוד פעילות השמש על-ידי השפעתה על יצירת יסודות כימיים מסוימים. כלל הנתונים העידו על כך שבאותה התקופה בה נבנה הסכר, שרר בארץ ישראל אקלים עם כמות משקעים נמוכה, אך עם מופעי גשם קצרים וחזקים שיכלו לגרום לשיטפונות. מכאן, ניתן להסיק שהקמת מערכות מים גדולות אלו, נבעה מהצורך המיידי להתמודד עם שינויי אקלים ותנאי יובש שכללו שיטפונות בזק".
צילום: אליהו ינאי וליאור דסקל, עיר דוד. רעות וילף, דוברות עיר דוד. אמיל אלג'ם, רשות העתיקות
