מתחת לרחבת הכותל נמצא מקווה טהרה בן כ2,000 שנה

מקווה טהרה חצוב בסלע משלהי ימי בית המקדש השני, ובו סימני אפר המהווים עדות לחורבן הבית, התגלה בימים האחרונים בחפירות שמנהלות רשות העתיקות והקרן למורשת הכותל מתחת לרחבת הכותל המערבי. זאת,  כחלק מהמאמץ לחשיפת עברה המפואר של ירושלים.

צורת המקווה מלבנית, אורכו 3.05 מ', רוחבו 1.35 מ' וגובהו 1.85 מ'. הוא חצוב בסלע ודפנותיו מטויחים. בחלקו הדרומי נחשפו ארבע מדרגות חצובות אשר הובילו לתוכו. המתקן הקדום נחשף כאשר הוא חתום בשכבת החורבן של תקופת הבית השני, שכבה המתוארכת לשנת 70 לסה"נ.

בתוך שכבה זו, המכילה אפר שרוף המהווה עדות לחורבן, נתגלו כלי חרס רבים, וכלי אבן האופייניים לאוכלוסייה היהודית שחייתה בעיר ערב החורבן.

החפירות תחת רחבת הכותל, בהן התגלה מקווה הטהרה, נמצאות בסמיכות למיקום בית המקדש השני ולשתיים מהכניסות המרכזיות אליו לפני כ-2,000 שנה – הגשר הגדול מצפון וקשת רובינסון מדרום, ובמרחב נתגלו עדויות נוספות המעידות על פעילות הקשורה בטהרה, כגון מקוואות, כלי אבן ועוד. 

חוקרי רשות העתיקות משערים, שמקווה הטהרה שימש את היהודים שחיו במרחב ואת עולי הרגל הרבים שפקדו את האזור ואת המקדש.

ארי לוי, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות: "יש לזכור שירושלים היתה עיר מקדש, היבטים רבים של חיי היומיום הותאמו לעובדה הזו, והדבר מתבטא, במיוחד, בהקפדה היתרה של תושבי העיר ופרנסיה על דיני טומאה וטהרה. על כך, אף נקבעה האמרה "פרצה טהרה בישראל". בין הממצאים הארכיאולוגיים המובהקים שמייצגים את התופעה, בולטים מקוואות טהרה וכלים עשויים באבן, שרבים מהם התגלו בחפירות ברחבי העיר ובסביבותיה".

ארי לוי: "הסיבות לשימוש בכלים עשויים אבן הן הלכתיות, ונעוצות בהכרה ההלכתית שאבן, בניגוד לכלים עשויים חרס ומתכת, איננה מקבלת טומאה בשל כך, אף ניתן היה להשתמש בכלי האבן לאורך זמן ובמחזוריות".