פרשת השבוע תצווה
מסרון מפרשת תצווה, בפרשה זו נמשכות ההנחיות לגבי המשכן, התפקידים, והלבוש של אהרון ובניו הכוהנים, המְשַמְשים במשכן, על הכוהנים להדליק את נר התמיד בכל יום, באוהל מועד, כך גם מפורטים בגדי הכוהנים: אהרון הכהן הגדול.
אהרון הכהן הגדול ילבש אֵפוֹד ועליו החוֹשֶן. על החושן יש אבנים, ועליהן שמות שנים-עשר שבטי ישראל.ומעיל אֵפוֹד, כּוּתוֹנֶת תשבץ, מִצְנֶפֶת, ועליה ציץ זהב גם בניו ילבשו כּוּתָנוֹת, אַבְנֵטִים ומִגְבָּעוֹתמתואר טקס בו מקדישים את אהרון ובניו לתפקידם במשכן.
בסוף הפרשה מתואר הציווּי לבנות מזבח קְטוֹרֶת,שיוּנַח לפני הפָּרוֹכֶת שעל ארון העֵדוּת.
נקודות התייחסותי מהפרשה, יצויין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
בתחילת פרשתנו אומר הקב"ה למשה "ואתה תצווה את בני ישראל" נשאלת השאלה מדוע לא אמר לו "צווה את בני ישראל" וכדו' והוסיף את המילה "ואתה". מכאן אנו למדים את הגישה שלפיה טרם שאדם דורש ומצווה על אחרים לנהוג באופן מסוים, מן הראוי שיבדוק שהוא כבר נוהג בו, כך שהוא"נאה דורש נאה מקיים".
מאחר שפרשת תְּצַוֶּה מייחדת ומפארת את מעמדם של הכוהנים, יש האומרים שמו של משה אינו מוזכר בה כדי לא להמעיט מכבודו של אהרן. בכך ניתנת תודה לאהרן הכהן והוקרה על פעילותו הרבה!.
מפרשת שמות,שבה נולד משה רבינו אין פרשה ששמו לא מוזכר בה, מלבד פרשה זו פרשת תצוה שאמר לו הקב"ה "ואתה תצוה" בלי "וידבר ה' אל משה לאמר, ובכל הפרשה לא הוזכר שמו. והטעם לזה מוסבר בכך כשחטאו ישראל בעגל אמר משה רבינו "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", (שמות פרק לב), משה רבינו יצא להגנת כלל ישראל עדת מרעיתו, בהתמסרות נפלאה שכזו, עד כדי שלא ייזכר שמו כלל בתורה. בעקבות אותו דיבור, למרות שה' סלח לבני ישראל, כדי שהדיבור של משה רבינו לא יצא לחינם, הוא בא לידי ביטוי בכך ששמו לא מוזכר בפרשתנו.
ניתן ללמוד מכך שיש לנקוט בזהירות בדיבורנו; כל אמירה שלילית גם אם אנו מסייגים אותה, עלולה להביא לתוצאה שלילית.
