PACT מול IMEC

פרק ראשון בסדרה: אחרי הורמוז

 

המזרח התיכון נכנס למאבק חדש לא רק על גבולות, טילים ושדות נפט, אלא על הדרך שבה ינועו הנפט, הגז, החשמל, הסחורות והמידע בין אסיה לאירופה.

 

במרכז המאבק נמצא מצר הורמוז, אחד מצווארי הבקבוק החשובים ביותר של שוק האנרגיה העולמי. אבל לצד הורמוז מתפתחת תפיסה אחרת: במקום להסתמך על נתיב אחד, לבנות רשת של נתיבים.

 

ב־21 בספטמבר 2026 דווח כי ממשל טראמפ הציע להקים קרן השקעות אזורית בהיקף ראשוני של כ־10 מיליארד דולר, שבמסגרתה ארה״ב עשויה להזרים 5 מיליארד דולר ולנסות לגייס סכום דומה ממדינות באזור.

 

היוזמה קיבלה את השם PACT, והיא אמורה, לפי הדיווחים, לסייע בשיקום תשתיות אנרגיה שנפגעו ולפתח תשתיות ונתיבי יצוא שיקטינו את התלות במצר הורמוז. חשוב להדגיש: מדובר בהצעה הנמצאת בדיונים, ולא בקרן שכבר הוקמה ופועלת במלואה.

 

אבל עצם הכיוון מסמן שינוי. כי אם ארצות הברית מחפשת להפחית את התלות בהורמוז, השאלה הבאה היא: לאן ילכו הנתיבים החדשים? וכאן נכנס לתמונה IMEC.הורמוז: נקודת החנק שהפכה לבעיה אסטרטגית, מצר הורמוז הוא מעבר ימי צר המחבר בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן ולים הערבי. חשיבותו אינה רק גיאוגרפית. הוא מחבר בין אזור ייצור אנרגיה מרכזי לבין השווקים באסיה ובעולם

 

כאשר התנועה בו נפגעת, ההשלכות יכולות להגיע למחירי הנפט והגז, עלויות הביטוח וההובלה, שרשראות האספקה והכלכלה העולמית.

המלחמה עם איראן המחישה מחדש את הסיכון. אבל היא חשפה גם בעיה נוספת: גם נתיב חלופי אחד אינו מספיק, סעודיה מחזיקה בתשתיות המאפשרות להעביר נפט מערבה, לכיוון הים האדום, ובכך לצמצם את התלות בהובלה דרך הורמוז.

אלא שגם תשתיות אלה חשופות לאיומים.

המסקנה האסטרטגית היא לכן רחבה יותר:

לא למצוא "תחליף להורמוז".

אלא ליצור מספר חלופות להורמוז.

PACT: קרן לשיקום — או בסיס לרשת חדשה?

לפי הדיווחים, וושינגטון בוחנת הקמת מסגרת השקעות שבה ארה״ב תעמיד כ־5 מיליארד דולר, ומדינות באזור יידרשו להשלים סכום דומה.

בין המדינות שהוזכרו נמצאות:

סעודיה, איחוד האמירויות, קטר, בחריין, כווית, עומאן, עיראק וירדן.

המטרה המיידית היא שיקום תשתיות שנפגעו.

אבל הרעיון רחב יותר.

השקעות עתידיות יכולות לכלול:

• צינורות;
• מתקני יצוא;
• נמלים;
• אחסון אנרגיה;
• תשתיות חשמל;
• מסילות;
• מתקני אנרגיה;
• וחיבורי תשתית בין מדינות.

לפי דיווחים, החזון עשוי בעתיד להתרחב מעבר לקרן הראשונית ולמשוך הון נוסף מקרנות עושר ריבוניות ומהמגזר הפרטי.

כלומר, 10 מיליארד הדולר אינם בהכרח היעד הסופי.

הם יכולים להיות הון עוגן.

PACT אינה IMEC

כאן חשוב לעשות סדר.

PACT ו־IMEC אינם אותו פרויקט.

PACT היא יוזמה אמריקנית הנוגעת בעיקר להשקעות בתשתיות, אנרגיה ויצירת עמידות מול שיבושים.

IMEC הוא מסדרון כלכלי רחב יותר שנועד לחבר בין הודו, מדינות המפרץ ואירופה.

במתווה המקורי:

הודו → המפרץ → סעודיה → ירדן → ישראל → הים התיכון → אירופה.

המסדרון אמור לשלב מסילות, נמלים, תשתיות אנרגיה וכבלי תקשורת.

לכן אין לומר ש־PACT היא "הקרן של IMEC".

אין כיום הודעה רשמית על מיזוג בין שני המיזמים.

אבל מבחינה אסטרטגית הם יכולים להשלים זה את זה.

PACT יכולה לספק את שכבת התשתית והעמידות האנרגטית.

IMEC מספק את שכבת הסחר והקישוריות.

ביחד מתקבלת אפשרות לרשת אזורית שבה סחורות ואנרגיה יכולות לנוע במספר מסלולים.

טראמפ והחזרה של IMEC למרכז השיח

פגישת טראמפ עם מנהיגים ונציגים בכירים ממדינות המפרץ וממדינות ערביות־מוסלמיות בניו יורק ב־22 בספטמבר התקיימה על רקע דיונים רחבים יותר על הביטחון האזורי, השלכות המלחמה על האנרגיה והכלכלה והסידורים האפשריים ליום שאחרי.

באותו חלון זמן קיבל גם רעיון IMEC דחיפה מחודשת בשיח האמריקני.

אין משמעות הדבר שהפגישה אישרה באופן רשמי חבילה משולבת של PACT ו־IMEC.

אבל יש כאן חיבור אסטרטגי ברור:

משבר הורמוז יוצר את הבעיה.

PACT מנסה לספק חלק מהפתרון התשתיתי.

IMEC מספק את החזון של חיבור יבשתי וימי בין אסיה לאירופה.

סעודיה: המדינה שנמצאת בלב המפה

סעודיה היא אחת החוליות החשובות ביותר בכל מערכת חלופית.

היא מחזיקה ביכולת ייצור אנרגיה עצומה ובמיקום גיאוגרפי שמאפשר חיבור בין המפרץ, הים האדום, ירדן והלבנט.

בתרחיש של רשת אזורית:

המפרץ → סעודיה → ירדן → ישראל

יכול להיות מסלול אחד.

אבל קיימת גם אפשרות:

המפרץ → סעודיה → ירדן → סוריה.

מכאן חשיבותה של סעודיה אינה רק כאחת המדינות שמספקות כסף אפשרי ל־PACT.

היא יכולה להיות צומת גיאוגרפי של המערכת כולה.

ירדן: החוליה המרכזית

אם יש מדינה אחת שמופיעה כמעט בכל התרחישים — זו ירדן.

במסלול הישראלי:

סעודיה → ירדן → ישראל.

במסלול הסורי:

סעודיה → ירדן → סוריה.

ובתחום האנרגיה, ירדן כבר מחזקת קשרים עם סוריה ולבנון.

המשמעות היא שעמאן יכולה להפוך בעתיד לא רק למדינת מעבר, אלא לצומת אזורי של אנרגיה, תחבורה וסחר.

וזה חשוב גם לישראל.

משום שכל שינוי במעמדה של ירדן בתוך רשת התשתיות האזורית משפיע ישירות על האפשרות לחבר את המפרץ לים התיכון.

ישראל וחיפה: השער המערבי האפשרי

בתרחיש המקורי של IMEC, ישראל נמצאת במסלול.

המערכת נראית כך:

הודו → המפרץ → סעודיה → ירדן → ישראל → חיפה → הים התיכון → אירופה.

היתרון הישראלי הוא גיאוגרפי ותשתיתי:

החיבור לים התיכון מאפשר להוציא סחורות שהגיעו ביבשה לכיוון אירופה.

אם המסדרון יתממש בהיקף משמעותי, חיפה עשויה להפוך לצומת משמעותי.

אבל גם כאן נדרשת זהירות.

ישראל נמצאת במתווה המקורי של IMEC.

המסדרון עצמו עדיין אינו מערכת רציפה ומתפקדת במלואה.

לכן חיפה היא כרגע אפשרות אסטרטגית, לא עובדה מוגמרת.

למה אירופה והודו צריכות את המערכת הזאת?

עבור הודו, קיצור וזירוז הדרך לאירופה הוא אינטרס כלכלי.

עבור אירופה, יצירת נתיבים נוספים יכולה להפחית את התלות במסלולים בודדים.

עבור מדינות המפרץ, מסדרונות יבשתיים וימיים יכולים להפוך את האזור מיצרן אנרגיה בלבד לצומת סחר בינלאומי.

ועבור ארה״ב, מערכת של נתיבים חלופיים יכולה לצמצם את הפגיעות של בעלות בריתה לשיבושים בצווארי בקבוק.

לכן IMEC אינו רק מסילת רכבת.

הוא חלק מתחרות רחבה יותר על מבנה הסחר העתידי בין אסיה לאירופה.

המזרח התיכון עובר מקווים לרשת

עד היום המפה הייתה בנויה סביב כמה נתיבים מרכזיים:

הורמוז.

באב אל־מנדב.

סואץ.

המודל החדש מבקש להוסיף:

צינורות.

מסילות.

נמלים.

כבישים.

חיבורי חשמל.

כבלי תקשורת.

כלומר:

רשת במקום קו אחד.

וזו בדיוק הסיבה לכך ש־PACT ו־IMEC מעניינים כל כך.

לא מפני שהם כבר שינו את המפה.

אלא מפני שהם משקפים ניסיון לשנות את הדרך שבה המפה תעבוד בעתיד.

איראן: האיום שהופך את החלופה לרלוונטית

מנקודת מבט איראנית, ככל שמדינות המפרץ מסוגלות להעביר יותר אנרגיה דרך נתיבים חלופיים, כך פוחתת התלות שלהן בהורמוז.

אבל הורמוז לא מאבד מחשיבותו.

הוא עדיין אחד מצווארי הבקבוק המרכזיים בעולם.

השינוי הוא אחר:

אם בעבר פגיעה בהורמוז הייתה יכולה להשפיע על חלק גדול מהמערכת, רשת חלופית יכולה להקטין את האפקט המערכתי.

זהו ההיגיון של יתירות אסטרטגית.

השאלה הגדולה: מי יהיה השער לאירופה?

כאן מסתיים הפרק הראשון.

כי ברגע שהמטרה היא לבנות מספר מסלולים, עולה שאלה חדשה:

האם המסלול המערבי יעבור דרך ישראל וחיפה — או שיתפתח בעתיד מסלול צפוני דרך ירדן, סוריה וטורקיה?

סוריה אינה חלק מהמסלול המקורי של IMEC.

אבל הקשרים המתפתחים בין ירדן, סוריה ולבנון בתחום האנרגיה מצביעים על תשתית אזורית שמתחילה להתחבר מחדש.

אם המגמה הזאת תתרחב גם לתחבורה ולסחר, דמשק עשויה להפוך בעתיד לצומת במסלול צפוני.

ואז המפה תיראה אחרת:

חיפה מול דמשק.

ישראל מול סוריה.

ים תיכון דרומי מול נתיב צפוני דרך טורקיה.

והשאלה לא תהיה עוד רק איך עוקפים את הורמוז.

אלא:

מי יקבל את המפתח לנתיב שבין המפרץ לאירופה?

המשך בפרק השני: "חיפה, דמשק או ביירות — הקרב על המסדרון החדש של המזרח התיכון".