הורמון האהבה והבדלים מגדריים

כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. "הממצאים מחזקים תוצאות של מחקרים אחרים על הבדלים חברתיים בין המינים: נשים נוטות להתנהגות יותר קהילתית-משפחתית לעומת הגברים שנוטים להתנהגות תחרותית הדוחפת אותם לשפר את מעמדם החברתי ביחס לאחרים", אמרה פרופ' סימון שמאי-צורי מהחוג לפסיכולוגיה, שהובילה את המחקר.

אוקסיטוצין הוא הורמון המופרש בגופנו במצבים חברתיים מגוונים, והוא  מוכר בתור "הורמון האהבה" מכיוון שהגוף מפריש אותו בריכוז גבוה במגוון של מצבים חברתיים חיוביים כמו התאהבות, אורגזמה או לידה והנקה. במחקרים קודמים כבר מצאה פרופ' שמאי-צורי שהוא מופרש גם במצבים שליליים כמו קנאה או שמחה לאיד.

במחקר הנוכחי, לו היו שותפים תלמידי המחקר מיטל פישר-שופטי ויחיאל לבקוביץ', ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של אוקסיטוצין על היכולת של גברים ונשים לקרוא נכון אינטראקציות חברתיות.

במחקר השתתפו 62 גברים ונשים בגילאים 20-37 שנה. חצי מהמשתתפים קיבלו אוקסיטוצין בשאיפה דרך האף   והחצי השני קיבל פלצבו. לאחר שבעה ימים התחלפו הקבוצות ביניהן בטיפול וחזרו על הניסוי. לאחר מתן הטיפול הוקרנו בפני המשתתפים קטעי וידאו בהם הוצגו אינטראקציות חברתיות שונות. המשתתפים נתבקשו לנתח את מערכות היחסים שנצפו באמצעות מענה על שאלות שהתמקדו בעיקר בזיהוי יחסי קרבה, אינטימיות ותחרות בין הדמויות. בתשובותיהם, היה על המשתתפים להתבסס בין השאר על מחוות, שפת גוף והבעות פנים אותן הציגו הדמויות.

תוצאות הניסוי הראו כי האוקסיטוצין שיפר את היכולת של כלל המשתתפים לפרש נכון יותר את האינטראקציות החברתיות באופן כללי. כשבחנו החוקרים את ההבדלים בין המינים הם גילו כי לאחר מתן אוקסיטוצין, היכולת של גברים לפרש נכונה יחסי תחרות התחדדה, בעוד שאצל הנשים היכולת לזהות נכונה יחסי קרבה היא שהתחדדה בעקבות מתן ההורמון.

באופן מפתיע, נמצא כי דווקא "הורמון האהבה" לא מסייע לנשים או לגברים לזהות טוב יותר סיטואציות אינטימיות. לדברי החוקרים, מכיוון שהיכולת לדייק בזיהוי סיטואציות אינטימיות הייתה נמוכה באופן מובהק בקרב כל המשתתפים מעיד הדבר על המורכבות והקושי בזיהוי יחסים אלה.

"המחקר שלנו מחזק את התיאוריה לפיה ההבדלים התנהגותיים-חברתיים בין גברים ונשים נגרמים משילוב של גורמים תרבותיים עם גורמים ביולוגיים, בעיקר הורמונאליים", סיכמה פרופ' שמאי-צורי.