דורון אלמוג "נתנו לו את השם של ערן אחי "

בשם ערן וחבריו שלא ידעו עצמאות מהי, אבקש שטקס זה להענקת פרס ישראל תשע"ו, יהיה תחילתו של מסע לתיקון עולם, להפיכתה של החברה בישראל לחברה סובלנית יותר, מכילה יותר. צעד קטן למקום הנשגב של חברת מופת.

כשנולד, נתנו לו את השם של ערן אחי שלא שב מהמלחמה. ציפינו שיהיה מוצלח מאיתנו. בגיל 8 חודשים ערן אובחן עם אוטיזם ופיגור קשה. השמיים נפלו. נדרשנו לעצב מחדש את חיינו. להמיר את החלום על הילד המוצלח, במאמץ מתמיד להסתפק בחיוך. שרק יהיה מאושר. נשבענו לעולם לא להתבייש בו. לעולם לא להסתירו. לאהוב אותו בכל מאודנו ובכל נפשנו. לאחר מותו, לפני 9 שנים, הבנו שתיקון עולם פירושו, להעצים  את האהבה שהועדנו לו, כדי לחולל שינוי עמוק בתפיסת האדם המוגבל במדינת ישראל.

חברה הישגית מודדת את בניה על פי סרגל של הישגים ויכולות, ואילו ילדים כמו ערן אינם יכולים לעשות מאומה בכוחות עצמם. הם מחוץ למשוואה. לא יסיימו גן ילדים, לא ישרתו בצה"ל, לא יגנו עלינו ולא יזכו להימנות עם ההון האנושי של מדינת ישראל, שנציגיו המכובדים הם חברותי וחברי לפרס ישראל.

ערן וחבריו חסרי אגו וחסרי כח. השאלה המתבקשת איננה מה הם מסוגלים לעשות אלא, מה אנחנו מסוגלים וצריכים לעשות למענם, החלשים ביותר, אלו שכל הווייתם משקפת את זמניותנו ושבריריותנו כאן על פני האדמה.

הכפר שבנינו בנגב עם חברינו מעמותת עלה ושותפינו בממשלת ישראל, במועצה האזורית מרחבים, בקרן קיימת, ב-JNF , בקרן היסוד ועם תורמים נדיבי לב ובעלי מצפון מהארץ ומכל קצווי תבל, יועד להביא את צעקתם של ערן וחבריו לכל מקום, כדי ליצור אתוס חברתי חדש. מודל שילוב אחר.
מקום המעניק אהבה ובית חם לפגועים ולחלשים ביותר בחברה, לכל משך חייהם, ברמת החיים הגבוהה ביותר שאפשר.
מקום המשלב שיקום, חינוך ותעסוקה לכל תושבי הנגב ללא הבדל דת מין או גזע.
מקום אוטופּי שאהבת האדם מוקרנת ממנו בכל פינה.

מקום שבו יהודים, מוסלמים ונוצרים חיים יחד בהרמוניה גדולה.
מקום שבו ההתנדבות, הנתינה, קבלת השונה והחריג, הן חלק מהנורמה היום יומית.

מקום שכל המבקר בו עובר טלטלה חריפה וזוכה לתובנה עמוקה,  שאפשר במדינת ישראל לקיים גם סובלנות, אהבה וכבוד הדדי כדרך חיים.
פרס ישראל הוא הצדעה ליחידי סגולה נבחרים. חברי וחברותי לפרס הם מופת אישי של מצויינות, שקדנות וכישרון. כל אחד ממקבלי הפרס הוא מקור השראה להצטיינות וחינוך בני נוער רבים. בערב הזה מדינת ישראל מֶניפה גבוה גבוה שני דגלים חינוכיים  חשובים: דגל המצויינות האישית ודגל המצויינות החברתית.

הון אנושי לבדו לא יוצר חברת מופת. לשם כך צריך ליצור הון חברתי המבוסס על ערבות הדדית ואהבת אדם המוקרנת בכל מקום. בגני הילדים, בבתי הספר, באוניברסיטאות, במגזר הציבורי, במגזר העסקי ובין נבחרי העם. כי על שנאת חינם חרב הבית ורק בכוחה של האהבה להעניק תקווה.

עוצמתה של החברה האנושית לעולם תיבחן בעוצמתן של החוליות החלשות. ככל שנדע להעניק יותר תקוה לחלשים בקרבנו, למשפחות שחרב עליהן עולמן, לנכים, לפצועים, לנזקקים, לקשי היום, כך נהיה חברה חזקה יותר, סולידרית יותר. וּככל שהרקמה האנושית תהיה חזקה יותר, כך יגדלו גם הערבות ההדדית והעוצמה הפנימית להתמודד עם כל משבר ואתגר.

"עולם חסד ייבנה." חיזוק החוליות החלשות הוא הצעד הראשון במסענו לתיקון עולם חברתי. ביום שבו ילדים כמו ערן בננו, החלשים ביותר בחברה, יהפכו לעמוד הענן המוסרי שלנו, המנחה אותנו לפחות אגו, ליותר נתינה, ליותר התנדבות, ליותר עשייה למען הזולת, ליותר אהבה ללא תנאי, למען החלש והשונה, באותו היום נהיה אנשים טובים יותר וחברה טובה יותר. באותו היום נחזק את עצמאותנו ונהיה ראויים יותר להיקרא חברת מופת.

בשם כל חברותי וחברי, כלות פרס ישראל וחתני הפרס, אבקש להודות על המעמד שזכינו לו, להודות לנשיא המדינה, לראש הממשלה, לשר החינוך ואנשיו, לחברי ועדות הפרס, לשרי ממשלת ישראל, ליו"ר הכנסת וחברי כנסת ישראל, לנשיאת בית המשפט העליון, לראש עיריית ירושלים, ובמיוחד להודות לחבורת האנשים הנפלאה הפועלת איתנו ולצידנו, ותומכת בנו על כל צעד ושעל באהבה ובמסירות אין קץ,  ובראשה בני משפחותינו וחברינו הקרובים ביותר.

תודה להורינו שנתנו בנו חיים, דרך ארץ ואהבה, וצעדו איתנו במסע חיינו במסירות ואהבה אין קץ.
תודה לרעייתי דידי, אהבת חיי.
תודה לבתנו, ניצן אלמוג, האחות של ערן, שמקדישה את חייה לשילוב האדם המוגבל בחברה.
תודה ואהבה לנכדינו קרני, אורי, ויהלי, קרני האור והתקווה שלנו.

ואחרון אחרון וראשון ראשון, לערן אלמוג בננו האהוב שעשה אותי איש אחר והיה צריך לעמוד כאן תחתי לקבל את פרס ישראל.
מי ייתן ומעמד פרס ישראל תשע"ו יהיה בבחינת צעד נוסף להמשך עשייה אישית וחברתית לקידומה של מדינת ישראל, למעמד של חברת מופת.