האם כדאי להניק פחות?

במחקר שבוצע על חולדות, עלה כי חולדות שזמן היניקה שלהן קוצר – התפתחו והתבגרות מהר יותר והיו גדולות ורזות יותר.
לדברי החוקרים, למחקר עשויות להיות השלכות גם על תינוקות

חולדות שזמן היניקה שלהן קוצר, התפתחו מהר יותר והיו גדולות ורזות יותר. כך עולה ממחקר של חוקרי רמב"ם והפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון. המחקר התפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי BMC Medicine.

החוקרים, פרופסור זאב הוכברג וד"ר יונתן קריספל (שעשה בתר דוקטורט במעבדתו של פרופסור הוכברג) בדקו את השאלה כיצד משפיעות חוויות חיים מוקדמות על גדילתו והתפתחותו של האורגניזם הצעיר. החוקרים אומרים כי אף שהמחקר השתמש במודל של חולדה, יש לו השלכות מעניינות גם על ילדים. המחקר מצא שכאשר קצרו את משך תקופת התינוקות על ידי קיצור משך ההנקה, החולדה גדלה מהר יותר והייתה גדולה יותר בבגרותה, מאלו שבהן האריכו את משך התינוקות על ידי הארכת משך ההנקה.

תינוקות קצרה גרמה גם למבנה גוף רזה יותר, להבשלה ולהתבגרות מינית מוקדמת יותר בנקבות ובזכרים, ולפוריות יתר המתבטאת במספר וולדות גדול יותר. התכונות האלה עוברות לדורות הבאים, ואחד הממצאים המפתיעים הוא שהתכונה מועברת מדור לדור באמצעות האבות ולא האמהות. הרקע התיאורטי לכך הוא שהחולדה הצעירה שחשה שהיא גדלה לעולם בלתי בטוח מפתחת אסטרטגיה שמטרתה להתרבות מהר והרבה כדי למהר ולפזר את הגנים שלה – והרבה.

גישת "תולדות החיים" (life-history) יוצאת מההנחה שאירועים מרכזיים בתולדות חייו של הפרט (בעל חיים ספציפי) נקבעים על ידי מנגנון הברירה הטבעית כך שתושג המטרה העיקרית: העמדת צאצאים (שורדים) רבים ככל האפשר. מסלול התפתחותו של פרט (אדם או חיה), ודפוסי הרבייה שלו, נקבעים על ידי ספקטרום רחב ומורכב של גורמים, ביניהם סביבתיים וגנטיים. כך גם לגבי דפוסי רבייה. גישת "תולדות החיים" שמה דגש על שלבים בהתפתחות האדם וקִשרם לברירה הטבעית.

במחקרם התמקדו החוקרים בהשפעתו של המעבר מתינוקוּת לילדוּת, המסומן בגמילה (מהנקה). הגמילה היא שלב קריטי – צוואר בקבוק – שבו נתון הפרט במקרים רבים במצוקה תזונתית ובסכנה קיומית. שלב זה מלווה בהפסקה או החלשה של ההגנה ההורית, ובקפיצת מדרגה ברמת העצמאות של הפרט.

בהנחה שהגמילה היא שלב משמעותי, המשפיע על התפתחותו העתידית של הפרט, בדקו פרופסור הוכברג וד"ר קריספל את השפעתו (בחולדות) על הגור ועל צאצאיו – סה"כ במשך ארבעה דורות.
כאמור, גיל הגמילה היה המשתנה הבלתי תלוי. המשתנים התלויים היו:
אורך הגוף,  BMI (מדד מסת הגוף), התפתחות גופנית של אברים שונים והתבגרות מינית.

על פי הממצאים, עיתוי הגמילה אכן טומן בחובו רמזים מטרימים למסלול הגדילה, דפוס ההתבגרות, קצב ההתפתחות  ומספר הגורים בהמלטות עתידיות (כשהגור יהיה הזכר המזדווג). הזכר הוא ה"חוליה" המעבירה את התכונות הרלוונטיות הללו מדור לדור.

בין הממצאים:
חולדות "מקדימות" (שנגמלו מוקדם) התפתחו מהר יותר מחולדות "מאוחרות" או "רגילות".
חולדות "מקדימות" הן רזות וארוכות יותר מהחולדות ה"מאחרות", שהינן כבדות וקצרות יותר.
חולדות "מקדימות" מתפתחות מהר יותר (מבחינת התפתחות פרווה, פקיחת עיניים ועוד).
אצל נקבות "מקדימות" הייחום מוקדם יחסית, ואצל זכרים "מקדימים" האשכים גדלים מוקדם יותר.

בהשפעה רב דורית (3-4 דורות הלאה), הצאצאים של חולדות "מקדימות" הולידו יותר גורים בכל המלטה, והגורים היו כבדים יותר.

לדברי פרופסור הוכברג, "אף שהמחקר השתמש במודל של חולדה, יש לו השלכות משמעותיות ומעניינות גם על ילדים". במחקר קודם בילדים מצאו החוקרים שילדים נמוכי קומה עברו משלב התינוק לשלב הילד בגיל מאוחר יותר מאשר ילדים גבוהי הקומה.

בתמונה: פרופ' זאב הוכברג. צילום: דודי ארדון, דוברות רמב"ם.