יום הזיכרון מעוספיא דרך קצה המערב

אין משפחה שאין לה חלל ויותר מארבע מאות חללים דרוזים בקהילה שמונה 1.5 % מאוכלוסיית המדינה מביאים את השכול קרוב לכול אחד.

סבי עקרם ז"ל לוחם בעל עיטור ביקש ממני ללוות אותו לטקס יום הזיכרון כול שנה גם כשהיה בשנות התשעים שלו. גופו גבה הקומה של הלוחם המצולק לא יכול לתמוך בו אבל הוא התעקש לבוא ולהיזכר בחבריו שחלקם נפלו עוד לפני קום המדינה כמו חסן אבו רוקן ז"ל.

הוא שאל תמיד מי האישיות המרכזית שהממשלה שלחה לשאת דברים והתאכזב אם לא היה מנהיג פוליטי בכיר או לפחות שר בממשלה.

כדי להבין את הפטריוטיות הדרוזית צריך רק להציץ מבית העלמין הצבאי של עוספיא אל מעבר לחומה, בבית העלמין הרגיל רואים שדה חרוש ומאות שנים של קבורה שאסור לסמן במצבה בהתאם למסורת הדרוזית. אנשי הדת נתנו הכשר מיוחד לקבורה צה"לית בניגוד לאמונה הדתית כי המתים למען קהילתם ומדינתם הופכים לסמל גדול מהחיים.

אנחנו קוראים ליום הזיכרון בערבית חג הזיכרון לא יום הזיכרון ולכן היום הזה מהול בעצב אבל בהרבה גאווה על הצעירים שנתנו את היקר מכול למען הכלל. הם ממלאים את שני הצווים המובילים של המסורת הדרוזית: קרי אומץ ונדיבות.

בילדותי שחררו אותנו בתי הספר בכפר מוקדם כדי שנוכל להשתתף בטקס יום הזיכרון הרשמי. האווירה המשפחתית חסר לי אחר כך במשך שנים כעברתי ללמוד בחיפה. הטקסים בבית הספר ליאו בק ובסמ"ת היו יפים אבל סבא שלי היה חסר והאווירה המיוחדת של לראות אלפי דרוזים שבאים מכול רחבי הצפון להשתתף בטקס.

מאז הרחקתי לכת והגעתי לקצה מערב בשליחות הדיפלומטית והגעגועים ליום הזיכרון של עוספיא עולים בי בכל אחד מימי הזיכרון שארגנתי ברחבי העולם. עשרים שנה אני בקריירה הזאת וימי הזיכרון עם ישראלים בארבעת כנפי תבל הם הדבר הכי קרוב שיכול להיות לטקס בכפר. כי בחו"ל אתה רואה את המושבות הישראליות ביום שהם תמיד יהיו בו הכי ישראלים בעולם ביום שבו אף אחד אחר אפילו יהודים אחרים לא יוכלו לגעת בסוג העצב הייחודי שלהם.

בכול טקס אני מקרי שיר עברי פעם מפרי עטי ופעם של משוררים אחרים. להלן שני שירים שכתבתי לשני צעירים מעוספיא כרמל וחסין מנצור שנקטפו בטרם עת. אני רוצה להקדיש אותם לכול חללי מדינת ישראל ולבני המשפחות השכולות ולהתפלל יחד עימם שקורבנם יזרז את בוא השלום.

אֵיךְ תֵּדְעִי שֶהוּא הַמַּלְאָךְ

אֵיךְ תֵּדְעִי שֶהוּא הַמַּלְאָךְ?
הַאִם תְּזַהִי אוֹתוֹ וְהוּא
יְזַהֶה אוֹתָךְ?
הַאִם יִשְׁתַּקֵּף בְּעֵינָיו כְּאֵב הַכַּרְמֶל,
וְדִמְעוֹתַיִךְ עַל כְּנָפָיו
יְעוֹרְרוּ חֶמְלַת הָאֵל?
אֵיךְ תֵּדְעִי שֶהוּא הַמַּלְאָךְ?
הַאִם יֵדַע, שֶׁכָּל דַּקָּה כְּשָׁנָה
מֵאָז הָלַךְ?
הַאִם יִזְכֹּר נְשִׁיקָה,
שֶטַּעְמָהּ קֶצֶף-יָם?
הַאִם יֵדַע, שֶהוּא לֹא כָּאן,
וְאַתְּ נִשְאַרְתְּ שָׁם?
אֵיךְ תֵּדְעִי שֶהוּא הַמַּלְאָךְ?
הַאִם תַּעְתּוּעֵי הַלֵּב
הָפְכוּ הַנֶּגֶב שֶׁלָךְ?
הַאִם הָאַהֲבָה יְכוֹלָה
לָעוּף מֵעַל הַכְּאֵב,
וְאַתְּ תּוּכְלִי לַעֲמֹד,
כְּשֶהוּא תַּחַת אֶבֶן שׁוֹכֵב?
אֵיךְ תֵּדְעִי שֶהוּא הַמַּלְאָךְ?

לְאָן אַתָּה מְמַהֵר

לְאָן אַתָּה מְמַהֵר?
הָאֹשֶר יַמְתִּין בַּמָּקוֹם
הָאַחֵר, וְהַיָּם לוֹקֵחַ
נְשָׁמוֹת וּמַחְזִיר רַק
זִכְרוֹנוֹת חַמְקָנִיּים
כְּגַלִּים.
לְאָן אַתָּה מְמַהֵר?
הַלַּיְלָה שַׁיָּךְ לַצְּעִירִים,
אַךְ יֵשׁ הַרְבֵּה זְרִיחוֹת,
שֶאַתָּה חַיָּב לִרְאוֹת.
הַכַּרְמֶל יִשָּׁאֵר אָפֵל
בְּלִי מְאוֹר עֵינֵיךָ.
לְאָן אַתָּה מְמַהֵר?
כֻּלָּנוּ אֲנָשִׁים שֶׁל מַיִם.
בָּאנוּ מֵהַשָּׁמַיִם וְנִפְגַּשְׁנוּ
בַּיָּם
הַכָּחֹל הַמָּלֵא
נְשָׁמָה.
לְאָן אַתָּה מְמַהֵר?
 הַתְּשוּבוֹת כֻּלָּן כָּאן
 בְּלִבָּהּ שֶׁל אֵם, וְהַשָּׁרָב-
 כִּנְשִימוֹת שֶׁל אָב, אֵין
 בּוֹ זוּלַת טְבִיעָה
 בְּדִמְעָה.

יש לציין שד"ר רדא מנצור הינו קונסול כללי של ישראל באטלנטה ודיקן הסגל הדיפלומטי בעיר.

ניקוד ועריכת השירים רותי פדן.