כאב ברכיים, מה זה יכול להיות?

מרכז רפואי בני ציון מביא לכם הכל על התופעה.

ריצה למרחקים ארוכים היתה עד לפני שנים נחלתם של אצנים מקצוענים וחובבי ספורט אקסטרים בלבד. ואולם, בעשור האחרון אנו עדים לעליה חדה בשכיחות העיסוק בריצה למרחק.

המודעות הגוברת ליתרונות של פעילות גופנית, העליה במודעות לאיכות החיים והפשטות הרבה שמאפיינת את העסוק בריצה, שאינו מחייב ציוד מיוחד או הכנות מורכבות, הפכו את ספורט הריצה לנפוץ ושכיח במדינות הרווחה בעולם המערבי.

תחרויות מרתון, טריאטלון, איש הברזל וריצות שדה ארוכות, הפכו למרוצים המוניים ושכיחים ואל קהל היעד הצטרפו רבבות ספורטאים עממיים בטווח גילאים רחב ומגוון.

ערים רבות בעולם הנהיגו ריצת מרתון שנתית והרישום לפופולאריות שבהן, המוגבלת לאלפי רצים, מחייב הרשמה חודשים מראש נוכח הביקוש הרב להשתתפות.

גם בארץ אנו עדים להתרחבות התופעה: במרתון הראשון שנערך בישראל בשנת 1934, בתל אביב, הזניק ראש העיר דאז מאיר דיזנגוף, שבעה רצים. התחרות הפכה לאירוע שנתי בשנת 1977 במרתון הכנרת הראשון בו נטלו חלק 99 רצים אשר גמאו את המרחק לאורך חופה הדרומי של הכינרת. מאז, אירוע זה מתקיים בכל חודש ינואר, כשבשנת 2011 השתתפו במרוץ 1294 רצים.

לאור הביקוש הרב וההשתתפות הערה, נערכו בשנת 2011 שלושה מרתונים בישראל: בתל אביב, בירושלים ובטבריה. בנוסף מרוץ השליחים מהר לעמק, מרוץ בו צוברות קבוצות רצים בנות ששה ושמונה משתתפים מרחק העולה על 200 ק"מ, חלק מהרצים אף גומאים קטעים העולים על 100 ק"מ. בד בבד עם העליה במספר האצנים ובטווחי הריצה, עולה גם שכיחותן של פגיעות אורטופדיות האופייניות לספורט זה.

הואיל וקשת הגילאים התרחבה והיא כוללת אצנים רבים הנמצאים בעשורים הרביעי והחמישי לחייהם, אשר לא התמידו בפעילות גופנית עד תחילת האימונים, נחשפים רבים מהמתאמנים לפגיעות מסוג של עומס יתר (Over Use Injuries ) על מערכת השלד.

פגיעה אורטופדית בברכיים מסוג "עומס יתר" נקראת בעגה המקצועית "ברך אצנים" התופעה מאופיינת בכאבים בקדמת הברך סביב הפיקה ולכיוון מרכזה, במהלך הפעילות ולאחריה, הכאב מופיע גם בכפיפה עמוקה של הברך.

הגורם לכאב נובע מחיכוך המשטח המפרקי של הפיקה, אשר לעיתים מזומנות נמצאת במנח אנטומי החורג מהנורמה. קשה להצביע על גורם יחיד לתופעה. אסימטריה של הפיקה, השטחה של הטרוכלאה - תעלה התואמת בעצם הירך, מיקום גבוה של הפיקה, השטחת הקשת האורכית בכפות הרגליים, שחיקת הסחוסים וחולשה יחסית של השרירים - כל אלה תורמים לכאב.

הכאבים מופיעים בברך אחת או בשתיהן ושכיחותם בנשים כפולה מאשר בגברים, אולי בגין מבנה האגן הרחב יותר אצל נשים והגדלת הזוית בין עצם הירך למפרק הברך הגורמת לעומס חד צדדי על הפיקה בעת מהלכה במפרק הפטלו-פמורלי.

על מנת למנוע הופעת הכאב הפטלו פמורלי מומלץ לרוץ על משטחים רכים יחסית, להקפיד על סרגל מאמצים מתון ולעלות במרחקי הריצה בלא יותר מעשרה אחוזים בשבוע. גם המעבר מריצה במישור למאמץ בעליה ובלימה בירידה חייב להיעשות באופן הדרגתי ורק בשלבים המתקדמים יותר של האימון.

קיימת חשיבות רבה להתאמת נעלי הריצה. על הנעליים להתאים לרוחב כף הרגל ולא רק לאורכה. הנעל צריכה להיות מותאמת למבנה סולית כף הרגל של האצן ולתמוך בקשת הפנימית ואף לתקן ולהרים אותה במקרים של השטחת כפות הרגליים.

הקפדה על ביצוע תרגילי חיזוק שרירי הירך הקדמיים (המיישרים) ומתיחת השרירים המצמידים Hamstrings ישפרו מהלך הפיקה וימנעו עליה בלחצים המפרקיים בין הפיקה לירך.

אם הופיעו כאבים בקדמת הברך, יש להוריד מיידית את מרחקי הריצה, להימנע מריצה על משטחים נוקשים ובירידה, להימנע מירידת מדרגות ומכל פעילות המחייבת כיפוף עמוק של הברכיים.

הסיכוי להשיג הטבה מהירה תלוי בנקיטת צעדי המנע מיד וסמוך להופעת הכאב. ריצה עם כאב והמשך העמסת הברך ללא שינוי בתוכנית הריצה עשויים להוביל לשחיקה מואצת של הסחוס המפרקי עד פגיעה בלתי הפיכה. אורטופד המתמחה בפגיעות ספורט ומאמן ריצה מנוסה יתרמו למניעת נזק מפרקי ויאפשרו חזרה למלוא הפעילות בהקדם.