מה הגורם לשיעור יתר אצל נשים?

אחת מהתלונות השכיחות של הפונות למכון האנדוקרינולוגי היא שיעור יתר. זוהי תלונה המטרידה נשים רבות, ושכיחותה מוערכת בכ-10% בקרב הנשים. שיעור יתר מוגדר כהופעת שיער באזורים לא אופייניים לנשים, לדוגמא - בסנטר, מעל השפה העליונה בפנים ובחזה.

הופעת השיעור נובעת ממגוון הפרעות אנדוקריניות, שהבסיס לכולן הוא מצב של היפראנדרגוניזם, קרי, פעולה מוגברת של הורמוני מין זכריים. ה"אשם" העיקרי בהופעת השיעור הנו ההורמון
הגברי- הטסטוסטרון, שבאופן תקין קיים ברמה נמוכה אצל נשים (יחסית לגברים). הטסטוסטרון מופרש אצל נשים משני מקורות - השחלה ובלוטות האדרנל.

הסיבה השכיחה ביותר לשיעור יתר (כ-75%) היא תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS), תסמונת שכיחה, הקיימת ב 6% - 10% מאוכלוסיית הנשים בעולם. התסמונת קיימת כשחלים שניים או יותר מהמצבים הבאים:
 היפראנדרגוניזם (הפרשה מוגברת של הורמוני מין זכריים, ו/או שיעור יתר, אקנה או התקרחות  גברית).
 הפרעות במחזור או הפרעה בפוריות. הדגמת שחלות בעלות מראה פוליציסטי בבדיקת US גניקולוגי.

האבחנה נקבעת לאחר שלילת סיבות אחרות להיפראדנרגוניזם. הנשים עם PCOS סובלות בדרך כלל מהפרעה במחזור, בקושי להרות (לפעמים מעודף משקל), מנטייה להתפתחות סוכרת   ומשיעור יתר.

מחלה אנדוקרינית נוספת הגורמת לשיעור יתר הנה congenital adrenal hyperplasia.
זוהי מחלה המתבטאת בהפרעה אנזימטית ביצור הורמונים ממקור אדרנלי, כאשר התוצאה הסופית הנה יצור מוגבר של הורמוני מין זכריים ממקור אדרנלי הגורם לשיעור יתר. האבחנה נקבעת על סמך מדידת הורמון הנקרא 17-hydroxyprogesterone, וביצוע מבחן גירוי (מבחן סנקטן) לפי הצורך.  חשיבות אבחון המחלה אצל נשים צעירות היא  במניעת הולדה של עוברים ממין נקבה, העלולים לסבול מעיוות במבנה איברי המין.

גם תסמונת קושינג עלולה להתבטא בשיעור יתר. במחלה קיימת הפרשה מוגברת של קורטיזול, ואובדן צורת ההפרשה המחזורית של קורטיזול. הביטוי הקליני של המחלה הינו: השמנה (בעיקר בבטן), דלדול שרירים, הופעת סוכרת ויתר לחץ דם, פני ירח, דימומים תת עוריים ושיעור יתר בנשים.

באופן נדיר, גידולים באדרנל או בשחלות עלולים להפריש טסטוסטרון בכמות גבוהה ולהתבטא בשיעור יתר ואף בוורילזציה- כלומר, ברכישת מאפיינים גבריים אצל האישה, כגון עליה במסת השריר, קול עמוק, הקטנת החזה ועיוות במבנה איברי המין הנשיים. תת פעילות בלוטת התריס והפרשה מוגברת של פרולקטין (היפרפרולקטנמיה) עלולים גם הם להתבטא בשיעור יתר.

קיימות סיבות נדירות אחרות לשיעור יתר, כמו שימוש בתרופות מסוימות (לדוגמה: ציקלוספורין).
בכ-20% מהנשים סיבת השיעור יתר לא ידועה. לנשים הסובלות משיעור יתר מומלץ לבצע בירור במסגרת מרפאה אנדוקרינית. קיימים טיפולים תרופתיים יעילים שונים, בהתאם למקור השיעור.