נשיא המדינה יבקר ביד לבנים בחג נבי שועיב ע"ש

ד"ר עו"ד סלמאן: מצ''ב  תגובתי  לביקור  הנימוסים  המיועד  של  כב'  הנשיא בבית  יד  לבנים , המדבר בעד עצמו .

אני  מברך  את  כוונותיו  של  כב'  נשיא  המדינה  לבואו  ביום  23.04.09  לביקור  ברכה  לרגל  חג  נביא  שועיב  ע"ש ,  לבית  יד  לבנים אצל  הידיד  הטוב  חכ''ל  מר  אבו  לוטפי  אמל  נסר  אלדין, שכן, ברמת העיקרון אין חולק  כי מר פרס נחשב בן  בית היכן שיהיה אצל מי מבני העדה  הדרוזית . 

אותה עדה אשר נהגה לפי הכלל '' דינא דמלכותא דינא '' יודעת מאז ומתמיד לכבד להעריך ולהוקיר את חבריה שמר פרס ועוד רבים מקברניטי המדינה נמנים  עליהם .

ביקורי הנימוסים המושרשים מזה כבר שנערכו ע''י האבות המייסדים  של  המדינה  או  של  נשיאי  המדינה  כשמם  הם, הוכיחו עד כה כאלף עדים כי אינם תורמים בצורה של  ממש  להענקת  שוויון  הזכויות  האזרחיות  לבני  העדה  הדרוזית, שכן  העוולות  השלטוניות  נותרו  בעינם  לאחר  כל  ביקור  וביקור  כזה .  מה  גם ,  אין  זה  מן  המקובלות  כי אורח  רם  מעלה  הבא   לברך  בברכת  חג  שמח  את  העדה  הדרוזית  יסיט  את  דעת  הנוכחים  בדיון  ציבורי  על  השוויון המיוחל  והפתרונות  העומדים, אם  בכלל,  סביב  נושא  זה , הרי  מר  פרס  ענה  לשאלתי  בפומבי  כבר  בשנת  87  בביקורו  בכפר  מג'אר  כי '' חוסר  השלום  בחוץ  גורם  לחוסר השוויון  בפנים ''  והרי  לא  אחר  ממר  פרס  יודע  היטב  את   היקף  הקיפוח '' הזועק  לשמיים ''  השורר  בקרב העדה הדרוזית  היקרה ,  ואין  להכביר  על  כך  במילים .

אשר  על  כן ,  ביקורו  של  מר  פרס  כנ''ל  הנו  מבורך כשלעצמו  ואינו מהווה  תחליף  בשום  אופן  למפגש  בו  הוא  מתבקש  לערוך  עם  '' צוות  קמפיין  המאבק  לשוויון '' דה-פקטו  ,  במילים  פשוטות  מפגש  עם  הקמפיין  כוחו  בין  היתר,  לעקור  את  המפריד  ולקדם  את  המאחד , הלא  כן  ? .  

ד''ר  סלמאן ח'יר, עו''ד
ב''כ  העותרים  בבג''צ
יו''ר מטה המאבק לשוויון

קישור לפניה לנשיא המדינה שיעזור בשוויון לדרוזים ולצ'רקסים

ביקור הנשיא בביתו של אמל נסר אלדין

לסרטון מהביקור של נשיא המדינה בדאלית אל כרמל.

{YouTubeVideo id=h9_U67j8RVg}

פירוש המילה : דינא דמלכותא" ו"משפט המלך"  מה שמפרסם אתר דעת.

הכנסת הכלל דינא דמלכותא דינא תוך מסגרת המשפט הציבורי, שעניינה סמכויות של השלטון, מעמידה הלכה זו בהקבלה להלכות בדבר סמכויותיו של שלטון ישראלי; וכפי שניווכח ערכו חכמי ההלכה הקבלה בין שתי המערכות הללו: סמכויותיו של השלטון הזר, מול סמכויותיו של מלך ישראל.

מהו יסודה המשפטי של ההלכה דינא דמלכותא דינא? בדבריו של שמואל, מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון, שטבע מטבע זו, לא נתפרש הדבר.

אף אמוראים אחרים לא הביעו דעתם בשאלה זו. כיון שכן, באו החכמים שלאחר זמן התלמוד וניסו לבססה בדרכים שונות.
יש שראו את יסוד ההלכה בהסכמתם של התושבים לדיניו של המלך, ויש שראו בעובדה שהמלך הוא הבעלים של קרקעות המדינה - כיסוד לתוקפן החוקי של דיני המלך.

ברם, דומה כי מתקבלת ביותר על הדעת היא ההצעה לראות את הלכתו של שמואל כקשורה בהלכה אחרת של שמואל. הכוונה להלכתו בענין סמכויותיו של מלך ישראל.

מהן סמכויותיו של מלך ישראל? הדבר לא נתפרש בפרשת המלך שבספר דברים. ברם, בספר שמואל מודיע הנביא שמואל לעם את "משפט המלך": 'ויאמר, זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם, את בניכם יקח ושם לו במרכבתו... ולשום לו שרי אלפים... ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו... ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו'. והנה נחלקו בדבר במסכת סנהדרין, לדעת שמואל: "כל האמור בפרשת המלך - מלך מותר בו"; ואילו "רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם" להלכה פוסק הרמב"ם כשמואל: "רשות יש למלך ליתן מס על העם... וקוצב לו מכס... ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהם - דין. שכל האמור בפרשת מלך - מלך זוכה בו".

והנה שמואל, הסובר: "כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו", הוא בעל ההלכה דינא דמלכותא דינא. בעוד שההלכה הראשונה מדברת בסמכויותיו של מלך ישראל. הרי השניה מרחיבה הלכה זו לגבי כל שלטון שהוא, אף של מלך נכרי. בעוד שהמקרא מדבר על המצב הטבעי, בו עם ישראל נתון תחת ממשלתו של מלך ישראל, באה הלכתו של שמואל, בתלמוד הבבלי, ומחילה אותה הלכה במציאות שנתחדשה, בה עם ישראל נמצא בגלות תחת שלטון נכרים.

הקבלת שתי הלכות הללו עולה מדבריהם של אחדים מגדולי הראשונים, כשהם מצביעים על "משפט המלך" כמקור להלכת דינא דמלכותא דינא, או כמקביל לזה.

כאשר מגדיר הרמב"ן הלכת דינא דמלכותא דינא, הוא מביא ראיה מ"משפט המלך": "ואף במלכי ישראל הקדושים דיני המלך ידועין, כמו שכתוב בקבלה על ידי שמואל הנביא, ואמרו רבותינו: כל האמור בפרשת המלך - מלך מותר בו". אמיץ יותר הקשר בדבריו של רבי מנחם המאירי: "ואין אומרים שהמכס מעיקרו גזל הוא אלא דינא דמלכותא דינא, ר"ל שכל חוק שחקקו המלך לכל ולא חדשו לאדם אחד בפרט על איזה מעשה - דין גמור הוא ואסור לגזלו, ולא סוף דבר במלכי ישראל אלא אף במלכי האומות; ... כל מה שאמרנו בדין המלכות שהוא אצלנו דין גמור הוא, בחוקים שחקק הן לתועלתו הן לתועלת נכסיו... שכך הוא ראוי לו מצד מלכותו על (הדין) [ךרדה] האמור במלכי ישראל כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו..." ובעל "קרית ספר" על הרמב"ם רואה את פרשת המלך כמקור להלכה דינא דמלכותא דינא. לדבריו: "דינא דמלכותא דינא כדילפינן מקראי דמשפט המלוכה, כדנילף בהלכות מלכים בס"ד".

אף את דברי הגמרא בבבא קמא קיג ב יש להבין לאור הקבלה זו. כפי שהזכרנו, אין בתלמוד כל מקור להלכה דינא דמלכותא דינא. ברם, לאחר דבריו של שמואל מובא: "אמר רבא, תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו".

כלומר, הרי השלטונות קוצצים דקלים וגושרים מהם גשרים, ואנו עוברים עליהם; ואילולא שדינא דמלכותא דינא, היה בזה משום גזל. מעתה, וכי ראיה מן המנהג היא תחליף לאסמכתא משפטית?! אלא שהאסמכתא היא בפרשת המלך, ולא בא המנהג, המוזכר בדבריו של רבא, אלא ללמדנו כי אמנם "כל האמור בפרשת המלך, מלך מותר בו" - אף מלך נכרי.