בין אריה שואג לאיום שלא כָּלָה

 

ישראל וארצות הברית תקפו את לב המשטר האיראני טהראן, אספהאן, קום, כרג' וכרמאנשאה. המנהיג העליון עלי ח'אמנאי חוסל במכת הפתיחה. תשתיות הגרעין הותקפו שוב, ו-6,000 חימושים הוטלו על ידי ישראל וארצות הברית ברחבי איראן תוך ימים ספורים. אחרי 47 שנות עימות המשטר שנשבע להשמיד את ישראל מוצא עצמו לוחם על הישרדותו.

 

זו לא מלחמה שהחלה בפברואר, ביוני 2025 כבר יצאה ישראל למבצע 'עם כלביא' תקיפת מתקני הגרעין בנתנז, פורדו ופרצ'ין, חיסול מדעני גרעין ומפקדים בכירים, והשבתת מערכות ההגנה האווירית.

 

אבל נתנז, כפי שדיווח הניו יורק טיימס בפברואר 2026, כבר שוקם בשיטה של "שיקום פסיבי" הסתרת הנזק לא תיקונו. ייצור הטילים חזר לקצב של עשרות יחידות בחודש.

 

המסקנה בצה"ל הייתה חד משמעית: "האיראנים לא זנחו את התוכנית להשמדת ישראל". זו הסיבה ל"שאגת הארי".

 

"המשטר האיראני פועל שנים להשגת נשק גרעיני לאיום על העולם החופשי. מי שמאיים להשמיד את ישראל לא יקבל חסינות" שר הביטחון ישראל כ"ץ, פברואר 2026 ובכל זאת, האריה שואג אבל האיום לא כָּלָה. חיזבאללה הצטרף ללחימה ב-2 במרץ, שיגר טילים לחיפה, לעכו ולדאלית אל-כרמל. החות'ים המשיכו לשגר לכיוון ישראל.

 

מחירי הנפט פרצו את רף ה-100 דולר לחבית. ואיראן, שסגרה את מצר הורמוז, הוכיחה שגם פגועה היא מסוגלת לגרום נזק אזורי כבד. גורם בכיר בצה"ל אמר ל-N12: 'האיראנים הם אויב עם יכולות סייבר יותר משמעותיות משאר האויבים שהתמודדנו איתם.' הלחימה אינה חד-ממדית – היא קרקעית, אווירית, ימית וקיברנטית בו-זמנית.

 

ומה לאחר מכן? זאת השאלה שכמעט אף אחד אינו שואל מספיק. שני תרחישים אפשריים: האחד – המשטר האיראני מתמוטט מבפנים. הפגנות שפרצו בסוף דצמבר 2025 ברחבי איראן, על רקע משבר כלכלי חמור, חיפשו את הרגע הזה. ראש הממשלה ושר הביטחון הדגישו שמטרת מבצע 'שאגת הארי' היא 'ליצור את התנאים לעם האיראני כדי שישחרר את עצמו'. 85 מיליון איראנים, רובם צעירים שחיים תחת משטר שהם מתעבים, יכולים להפוך את ההיסטוריה.

 

אבל יש תרחיש שני שאיש אינו רוצה לשמוע. המשטר נפגע – אבל לא מתמוטט. ממשיך בהנהגה חדשה, מרמת נקמה גבוהה יותר, עם פצע לאומי שישמש אותו שנים לגיוס האוכלוסייה. איראן כבר הוכיחה שפגיעה קשה אינה מובילה בהכרח לכניעה. זכרו את מלחמת איראן-עיראק שהותירה מיליון הרוגים – המשטר שרד. השאלה האמיתית אינה האם הכינו בישראל תכנית להפלת המשטר, אלא האם הכינו תכנית לתרחיש שבו המשטר שורד ונשאר.

 

ולמזרח התיכון שסביבנו יש מחיר כבד גם כן. ניתוח בכלכליסט לאחר 'עם כלביא' תיאר: 'איראן מושפלת, המפרציות שמחות בסתר'. אבל 'שאגת הארי' כבר הדהד בכל בירות האזור. כוחות פרו-איראניים בעיראק, לבנון, תימן ואפילו בסוריה מחפשים לנקום. הציר השיעי שמת אבל לא נקבר.

 

"בריתות טבעיות יהיו עם מיעוטים אחרים הכורדים הם בעל ברית מרכזי, הדרוזים הם שותף טבעי" שר החוץ גדעון סער גולני בן מוות סכנה למדינת ישראל השר שקלי גולני בן מוות השר בן גביר כאן מגיע הפרק שישראל מבצעת בחצי לב ברית המיעוטים. בעוד שצה"ל לוחם מול איראן ושלוחותיה, אחמד א-שרע בדמשק צועד, לפי פרופ' אייל זיסר, "לביסוס שלטון שיהפוך את סוריה למדינה איסלאמית נטולת מיעוטים".

 

הדרוזים, הכורדים, העלווים כולם תחת איום כפול: מציר השיעי מצד אחד, ומהאסלאם הסוני הקיצוני מצד שני. בכנס מיעוטים נדיר שהתקיים בתל אביב באוקטובר 2025, אמר נציג כורדי סורי 'ביטחונה של ישראל הוא ביטחוננו אויבי ישראל הם גם אויבינו'. אחרי שנות דחייה, שר החוץ סער הכריז: 'בריתות טבעיות יהיו עם מיעוטים'. אבל הצהרה אינה מדיניות.

 

ד"ר יהודה בלנגה מאוניברסיטת בר-אילן אמר את הדבר הנכוח ביותר: 'ראינו מה קרה לעלווים, מה קרה לדרוזים ועכשיו גם לכורדים. ישראל הייתה צריכה ליצור ברית עם המיעוטים לאחר נפילת אסד דרך סיוע הומניטרי או צבאי, בצורה חשאית ועקיפה.' שייח' חכמת אל-הג'רי, המנהיג הרוחני של הדרוזים בסוריה, כבר אמר ל-ynet כי 'ישראל הצילה את אנשיו מטבח' 30000 לוחמים דרוזים בהר הדרוזים מחזיקים את עצמם ללא עורף מדיני. חלון ההזדמנויות נסגר – ישראל חייבת להחליט: מגבה אמיתי או נטישה שוב.

 

מכל אלה נגזרות מסקנות שלא ניתן לדחות. הראשונה: גבולות חכמים אינם מותרות. שלוש טיסות מסק"ר סיור  ותקיפה מתמשכות 24/7, גדר טכנולוגית עם חיישנים תת-קרקעיים ושטחי מוקשים לאורך הגבולות הרגישים. 7 באוקטובר הוכיח שמה שלא מוגן בפיזי לא מוגן בכלל.

 

המסקנה השנייה: עיבוי כוח הקרקע אינו שאלה תקציבית – הוא שאלת הישרדות. ישראל מצטיינת בעוצמה אווירית, אבל מלחמה בשש חזיתות בו-זמנית דורשת נוכחות קרקעית. מכון משגב לביטחון לאומי כבר ציין כי 'ישראל נתונה במלחמה פעילה בחמש חזיתות עיקריות'. הרחבת מסגרות ההכשרה, שליטה על עמדות גבהים אסטרטגיות בסוריה ועומק גיאוגרפי אינם ותרנות – הם ההבדל בין ניצחון לשחיקה.

 

המסקנה השלישית, וזו הכואבת ביותר: המשוואה הדמוגרפית חייבת להשתנות. כאשר אלה שנושאים בעול הגיוס יהודים ודרוזים הם גם אלה שילודתם הנמוכה ביותר, ואלה הפטורים מגיוס נהנים מילודה גבוהה משמעותית, אנחנו בונים ניצחון היום ומפסידים עתיד. הפתרון אינו רק ביטחוני הוא חקיקה: חוק תמריצים מקיף שיעניק למשפחות מגויסי חובה מענקי לידה, הנחות במס, דיור מסובסד ומענקי חינוך. מי שמגן על המדינה – המדינה חייבת להגן על עתידו.

 

המסקנה הרביעית נוגעת לאיראן שמחר. גם אם המשטר יתמוטט ומקווים שיתמוטט המרחב לא יהיה ריק. הטבע אינו סובל ריק, ובמזרח התיכון ריק כזה ימולא. הפגנות 2025-2026 הוכיחו שהעם האיראני רוצה שינוי. ישראל, בשיתוף ארצות הברית ומדינות המפרץ, חייבת כבר עכשיו לגבש חזון לאיראן שאחרי: מדינה חילונית, לאומנית-פרסית, שמסיטה את אנרגיה מיצוא מהפכה לבנייה כלכלית. איראן כזו לא תהיה ידידה אבל לא תהיה אויב קיומי. זה האינטרס האסטרטגי הגדול של ישראל.

 

המסקנה החמישית: לבנות קואליציה נגד האסלאם הקיצוני – כאן ועכשיו. הרגע שבו מדינות המפרץ חוות את הפגיעה האיראנית ישירות על עורן הוא הרגע לגבש ברית אזורית אמיתית: ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן, יוון, קפריסין, ומיעוטים אסטרטגיים כורדים, דרוזים, נוצרים. לא ברית שנייר ברית אינטרסים של אנשים שיש להם מה להפסיד מאסלאם פוליטי קיצוני. ניתוח מכון משגב הבחין כי 'החולשה היחסית של איראן יוצרת, אולי לראשונה, הזדמנות לקדם חזון מדיני-ביטחוני שאפתני'. ההזדמנות הזו לא תחכה.

 

אני כותב את הדברים האלה בגאווה, בכאב ובחשש. גאווה כי ישראל הוכיחה שהיא מסוגלת למהלכים שרוב מדינות העולם לא מעיזות. כאב כי עוד חיילים יפגעו, עוד אזרחים ינצלו מרחבים, ועוד משפחות ישלמו מחיר. וחשש כי ניצחון צבאי ללא יום שאחרי, ללא אסטרטגיה פוליטית ועם מחסור גדל בכוח אדם לאומי, יכול להפוך לנצחון שמותיר אחריו ואקום מסוכן.

 

התעוררנו. עדיף מאוחר מאף פעם לא. אבל שאגת האריה לבדה אינה מספיקה נדרש גם אריה שיודע לאן הוא הולך לאחר השאגה.

 

הדור הבא ישאל: ידעתם, ניצחתם בשדה ומה בניתם לאחר מכן? התשובה שנוכל לתת היא הבחירה שאנו עושים היום.

 

הכותב עו"ד אמיר עאמר מכפר חורפיש, יועץ משפטי ייצוג במשרד הביטחון, חברות ביטוח, לשון הרע, עתירות מנהליות.