דרישה למעבר משותפות גורל לשותפות אסטרטגית אופרטיבית
הישגי הפסגה ההיסטורית בוושינגטון יצרו חלון הזדמנויות אסטרטגי, אך המציאות בשטח מכתיבה דחיפות עליונה. אנו נמצאים בכוננות שיא בהר הדרוזים, והמצב אינו מאפשר עוד להסתפק בהצהרות כוונות. הברית המחודשת בין נתניהו לטראמפ חייבת להפוך מיידית לכלי רב-עוצמה לביצור האינטרסים המשותפים שלנו באזור.
נג'יב נסראלדין, יועץ אסטרטגי, ארגוני ופיננסי: "למקבלי ההחלטות והדרג המדיני-ביטחוני, הנדון: חירום בג'בל דרוז- דרישה למעבר משותפות גורל לשותפות אסטרטגית אופרטיבית
אנו דורשים מעבר מיידי מנאומים למעשים, המבוסס על תפיסת "שותפות ולא חסות", בשלושה צירים קריטיים:
מטריית הגנה אסטרטגית: מינוף הגיבוי האמריקאי להצבת קו אדום ברור ותקיף נגד כל ניסיון פגיעה באוכלוסייה הדרוזית בסוריה. יש לעגן רשמית את ביטחון ג'בל אל-דרוז (ממלכת בשן) כנכס אסטרטגי וכאינטרס ביטחוני ישראלי-אמריקאי משותף ליציבות הגזרה.
חיזוק העוצמה המבצעית והעמידה העצמאית: הקמת מסדרון סיוע ישיר, בדגש על אספקה מיידית של אמצעי הגנה טכנולוגיים מתקדמים. המטרה אינה רק סיוע הומניטרי, אלא הבטחת יכולת הלחימה והעמידה העצמאית של אחינו בהר מול איומי המליציות והטרור הגוברים.
משותפות גורל לשותפות עוצמה (שינוי הפרדיגמה): העדה הדרוזית בסוריה אינה אוכלוסייה מוחלשת הזקוקה לרחמים או חסות, אלא גורם כוח אזורי עשוי ללא חת. הם מהווים כיום את המוצב הקדמי והמחסום האפקטיבי ביותר בפני התבססות גורמי טרור עוינים על הגבול המזרחי של רמת הגולן.
הברית בינינו אינה נשענת רק על "חובה מוסרית" או על נאמנותם של הדרוזים בישראל, אלא על אינטרס ביטחוני קיומי. חיזוק המעוז הדרוזי בסוריה הוא חיזוק ישיר של ביטחון ישראל.
השורה התחתונה: הגיבוי המלא שקיבל ראש הממשלה מהנשיא טראמפ חייב להפוך לתוכנית עבודה ממשלתית מתוקצבת עוד החודש.
זו העת להוכיח לעולם כולו כי הברית בין ישראל לעדה הדרוזית היא שותפות אמת בין חזקים, ולהפוך את "ברית הדמים" ההיסטורית ל"קיר ברזל" מדיני וביטחוני משותף".
