הישגים צבאיים מול מלחמת התשה והיעדר אופק מדיני
ישראל מתמודדת בארבע חזיתות, המערכה הרב־חזיתית מציבה בפני ישראל הישגים צבאיים משמעותיים, אך ללא אסטרטגיה מדינית ברורה קיים חשש לשחיקה במורל האזרחים ולהתמשכות המערכה האזורית שמשרתת בעיקר את האינטרסים של איראן ושלוחותיה.
ישראל מצויה בעיצומה של מציאות ביטחונית נדירה: ארבע חזיתות פעילות בו־זמנית איראן, לבנון, עזה ויהודה ושומרון כאשר ההישגים הצבאיים בשטח טרם מתורגמים לאסטרטגיה מדינית שתסיים את המערכה.
ישראל ניצבת כיום בפני אחת התקופות הביטחוניות המורכבות בתולדותיה. למרות הישגים צבאיים משמעותיים בזירות שונות, עדיין אין אופק מדיני ברור שיכול להבטיח יציבות אזורית או להביא לסיום המערכה.
האתגר המרכזי של ישראל איננו רק ניהול מלחמה במספר חזיתות, אלא היכולת לתרגם הישגים צבאיים למהלך מדיני שיבטיח ביטחון ארוך טווח.
הזירה האיראנית – בין שרידות משטרית למאבק על הנהגה, המערכה מול איראן עדיין רחוקה מסיום. לצד הישגים צבאיים, המשטר בטהראן מפגין שרידות ומצליח לנהל מלחמת התשה אזורית באמצעות שלוחותיו.
בתוך איראן מתחדד מאבק על מוקדי הכוח. למרות שמוג'תבא חמנאי סומן כיורש, ניכרת חולשה בהנהגה, במקביל, קוראים למדינות העולם המוסלמי להתגייס לצד איראן למרות הפגיעות במדינות המפרץ.
הנשיא פזשכיאן מציב סימני שאלה מול משמרות המהפכה, כאשר לטענתו אין בידיהם תוכנית ברורה ליום שאחרי המערכה – מצב שמעמיק את המתיחות הפנימית.
על אף סימני המשבר, ארצות הברית מתקשה לגייס את בעלות בריתה, ומדינות רבות מסרבות להיענות לבקשה לאבטח את מצרי הורמוז. התקיפה האמריקאית על האי ח'ארג מעלה שאלות האם מדובר במסר הרתעתי בלבד או בתחילתה של מעורבות עמוקה יותר.
במקביל, מחירי הנפט ממשיכים להשפיע על קבלת ההחלטות בוושינגטון, ועלולים להביא ללחץ פוליטי פנימי על הנשיא טראמפ.
למרות הצהרות כי "אין עם מי לדבר", נראה כי נכון לבחון מגעים ישירים או עקיפים לקידום הסדרה, שכן מלחמת התשה ממושכת משרתת בעיקר את איראן.
בנוסף, יש להביא בחשבון את הזירה התימנית, שם החותים אינם רק גורם מקומי אלא מרכיב מרכזי באסטרטגיה האזורית של איראן. בשלב זה פעילותם מוגבלת יחסית, אך קיים חשש כי הם משמשים עתודה אסטרטגית איראנית שניתן להפעילה בעת הצורך, לרבות פגיעה בנתיבי שיט בינלאומיים והגברת הלחץ על ישראל ועל ארצות הברית.
לבנון בין הזדמנות מדינית לאתגר ביטחוני, בלבנון נמשכת פעילות חיזבאללה, לצד הצהרות נחרצות של נעים קאסם ומנהיגי הארגון נגד משא ומתן עם ישראל. עם זאת, נפתח חלון הזדמנויות מדיני.
מדינות אירופה מעודדות את ישראל לחתור למשא ומתן, והיוזמה הצרפתית עשויה לחזק את הממשל הלבנוני ולאתגר את חיזבאללה מבפנים. בהקשר זה, חשוב להדגיש כי על הממשל בביירות לחתור לפירוק חיזבאללה מנשקו, כחלק מהשבת הריבונות המלאה של המדינה.
סעודיה פועלת גם היא לחיזוק המחנה המתון בלבנון. עם זאת, על ישראל לפעול בזהירות. תמרון צבאי רחב עלול לעורר התנגדות בינלאומית ולפגוע בגורמים המתונים, ולכן נדרשת פעולה מדודה.
במקביל, לישראל עומדת הזכות הלגיטימית להגן על אזרחיה, למנוע ירי לעבר יישובי הצפון ולסכל מלחמת התשה בגזרה זו – מציאות שמשרתת בראש ובראשונה את האינטרס האיראני.
כמו כן, אסור לישראל להיגרר פעם נוספת לבוץ הלבנוני כפי שקרה בשנת 1982 – לקח היסטורי שיש להפיק ממנו.
עזה אתגר ההווה והיום שאחרי, חמאס ספג פגיעות קשות, אך ממשיך לפעול לביסוס שליטתו ברצועה ואף מפעיל כוח נגד מתנגדיו – עדות לכך שהוא שב להיות גורם שלטוני משמעותי.
במקביל, מתגבשת יוזמה בינלאומית הכוללת פריסת כוח בינלאומי ברפיח, וארצות הברית מבקשת לקדם התקדמות בזירה זו.
עם זאת, גם אם יושגו הסכמות בזירות אחרות, רצועת עזה תישאר מוקד מתיחות מרכזי. פעילותן של טורקיה וקטר, לצד המשך קיומו האידאולוגי של חמאס, מצביעות על כך שמדובר באתגר ארוך טווח.
יהודה ושומרון – מבחן היציבות העתידי, יהודה ושומרון נותרת זירה רגישה ונפיצה. האירועים האחרונים בטמון ובכפרים נוספים ממחישים את פוטנציאל ההסלמה.
אירועים אלו עלולים לעורר ביקורת אמריקאית ובינלאומית דווקא בתקופה רגישה, ולכן לישראל אינטרס מובהק לשמור על יציבות.
מעבר לכך, גם אם יושגו הסכמים בזירות הצפוניות או מול איראן, יהודה ושומרון עלולה להפוך לזירת החיכוך המרכזית בעתיד, בהיעדר הסדרה מדינית.
סיכום, הישגי ישראל בשדה הקרב משמעותיים, אך אינם מספקים לבדם. ללא אסטרטגיה מדינית ברורה, קיים סיכון להיגררות למלחמת התשה ממושכת.
ישראל נדרשת לפעול במקביל בשני מישורים צבאי ומדיני ולבחון גם ערוצים דיפלומטיים, לרבות מגעים עקיפים, כדי למנוע שחיקה ארוכת טווח.
לצד זאת, קיימת גם משמעות פוליטית פנימית: ככל שהמערכה תימשך ללא יעד מדיני ברור, כך יגבר הלחץ הציבורי והפוליטי על ההנהגה להציג דרך לסיום הלחימה.
במציאות מורכבת זו נדרשת הנהגה מדינית בעלת ראייה אסטרטגית רחבה, שתדע לשלב בין עוצמה צבאית ליוזמה מדינית.
בסופו של דבר, האתגר של ישראל איננו רק לנהל ארבע זירות במקביל, אלא להבין כי גם אם תושג התקדמות בזירות המרכזיות איראן ולבנון ללא מענה מדיני ויציבות בעזה וביהודה ושומרון, תמשיך להתקיים מציאות של חיכוך מתמשך שתערער כל הסדרה אזורית עתידית. ובימים אלו של חודש רמדאן المبارك, אנו מייחלים לימים של רגיעה, יציבות והבנה בין העמים.
בהיג' מנסור, לשעבר שגריר וראש המועצה המקומית עוספיהא, בוגר המכללה לביטחון לאומי
