קצת פירגון לאחי הרמטכ״ל רב אלוף אייל זמיר
שנה חלפה מאז כניסתו לתפקיד ושנה אחת הספיקה כדי להרגיש שינוי עמוק והישגיים חסרי תקדים. שנה של מלחמה מורכבת בעזה, שנה שבה יצא צה״ל לשני מבצעים היסטוריים עם כלביא ושאגת הארי מול איראן (החלשת באופן משמעותי את התמנון האיראני), שנה של מאמץ עיקש להשבת החטופים, משימה לאומית מהמעלה הראשונה.
שנה של לחימה מתמשכת בגזרת לבנון ובאיו״ש. שנה של מבצעים ייחודיים בגזרה הסורית ותמיכה צבאית/ הומניטרית באחים הדרוזים. אבל לא פחות חשוב, זו הייתה שנה של שיקום הצבא והחזרת האימון: אימון בלוחמים, אימון במפקדים, אימון בצדקת הדרך וביכולת המבצעית .
אייל, הוביל קו ברור: חיזוק הכוח היבשתי והכשירות המבצעית, בניין כוח מותאם לאיומי העתיד. החזרת המשמעת , חתירה למגע , דביקות במשימה, הרוח והבהירות הפיקודית.
בתקופה שבה נדרש צה״ל לפעול במספר זירות במקביל, מול אויבים שונים ובתודעה ציבורית רגישה, נדרשה הנהגה שקולה אך התקפית, ממלכתית אך נחושה.
אייל זמיר, מביא איתו נסיון, עומק, ראייה מערכתית ויכולת לקבל החלטות שקטות בזמן אמת.
שנה ראשונה אינה מסכמת קדנציה אולם היא בהחלט מציבה כיוון, וכשהכיוון ברור, האמון חוזר, והלוחמים מרגישים גב חזק זה כבר שינוי אמיתי. יישר כוח לרמטכ״ל היקר ולכל מפקדי, לוחמי וחיילי צה״ל, הדרך עוד ארוכה אבל היסודות מתחזקים, האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון.
