איראן אחרי עלי חומנאי ?

 

אם אכן עלי חמנאי נהרג איראן איננה רק מאבדת אדם. היא מאבדת את מקור הסמכות שחיבר בין הדת, הצבא והמדינה. מותו יוצר ואקום, ובמזרח התיכון ואקום נוטה להתמלא באש.

 

בין אבל לג׳יהאד, פגיעה במנהיג עליון שיעי עלולה להתפרש כהשפלה דתית. יהיו מי שידברו על “ג׳יהאד הגנתי” ועל נקמת כבוד, אך קריאה לג׳יהאד אינה בהכרח הכרזה על מלחמה כוללת; לעיתים זו רטוריקה שנועדה ללכד את הציבור סביב המשטר.

 

השאלה היא כיצד תמסגר ההנהגה הדתית את האירוע. אם ייתפס כהשפלה קולקטיבית תיווצר התלכדות סביב נקמה. אם יתפרש כתוצאה של מדיניות שהובילה את איראן לעימות מסוכן ייתכן דווקא סדק פנימי.

 

מי ממלא את החלל?, מועצת המומחים אמורה לבחור מחליף, אך בתקופת המעבר משמרות המהפכה יהיו מוקד הכוח.

 

שלושה תרחישים בולטים:

 

1-הקשחה צבאית והסלמה מתמשכת.

 

2-מנהיג דתי בירוקרטי – יציבות טכנית ללא כריזמה מאחדת.

 

3-ניסיון פרגמטי של הנשיא פזשכיאן להוביל ריסון – מהלך העלול להצית מאבק פנימי.

 

תרחיש מסוכן במיוחד: הסלמה קצרה ועוצמתית כדי לבסס לגיטימציה למנהיג חדש. מלחמה כטקס חניכה של שלטון.

 

תגובת איראן: שלושה מעגלים, איראן צפויה לפעול בשלושה צירים: המשך ירי מדוד לישראל כדי לשמר יכולת לטווח ארוך, הרחבת התקיפות נגד יעדים אמריקאיים ומדינות המפרץ כדי להגדיל את המחיר הגלובלי, איום על שוקי האנרגיה ומיצרי הורמוז ליצירת לחץ בינלאומי, אם מחירי הנפט יישארו גבוהים, הלחץ לעצור את המערכה יגבר במהירות.

 

מה תעשה ארה״ב?, וושינגטון תנסה לשמור על שליטה בהסלמה. פגיעה בכוחותיה תגרור תגובה ממוקדת נגד משמרות המהפכה. במקביל, תישמר דלת לתיווך בתנאי סף ברורים סביב הגרעין והטילים.

 

המשתנה הקריטי הוא ההתמדה, מלחמה ארוכה, מחירי אנרגיה גבוהים ונפגעים אמריקאיים עלולים ליצור לחץ פוליטי פנימי. נחישות היא תנאי להישג אך גם נקודת תורפה.

 

ומה עם ישראל?, אם יהיו פגיעות קשות בריכוזי אוכלוסייה בטווח המיידי תיווצר התלכדות. בהמשך תעלה שאלת יעד הסיום.

 

חוסן לאומי נשען על תחושת תכלית, אם הציבור יאמין שיש יעד אסטרטגי ברור התמיכה תישמר. אם תיווצר תחושה של מלחמה ללא אופק יופיעו סדקים.

 

בעת מלחמה סדר היום משתנה, אך אם תעלה תחושה שהמערכה מוארכת משיקולים פוליטיים – הלגיטימציה הציבורית תישחק.

 

העולם הסוני והנפט, בממסדים הסוניים קיימת הקלה שקטה מחולשת איראן, אך איש אינו רוצה כאוס אזורי. סעודיה תעדיף יציבות מחירים ותעודד תיווך; תורכיה תשמור על גמישות; מצרים וירדן יקראו לרגיעה; פקיסטאן תיזהר מהסתבכות.

 

שמחה שקטה כן. מלחמה ארוכה לא. האם תיתכן התקוממות באיראן?, מהפכה מיידית אינה סבירה. מנגנוני הביטחון חזקים והאופוזיציה מפוצלת. אך ערעור מצטבר אפשרי.

 

מהפכות אינן פורצות כאשר אויב חיצוני תוקף; הן פורצות כאשר האליטות מחליטות שהמחיר הפנימי גבוה מדי. אם ייווצר קרע במשמרות המהפכה ואם הכלכלה תקרוס תחת לחץ מלחמתי עשוי להיפתח חלון היסטורי.

 

קביעה אסטרטגית, ההסתברות הגבוהה היא להסלמה מבוקרת ומתמשכת. מהפכה פנימית – תרחיש נמוך אך לא אפסי. כניסה מלאה של הפרוקסיז תהפוך את המערכה למלחמה אזורית רחבה.

 

מות חמנאי יכול לאחד סביב נקמה או לסדוק את מבנה הכוח מבפנים. ההבדל אינו בעוצמת הטילים, אלא בזמן, בלגיטימציה ובחוסן.

 

השאלה איננה אם המלחמה התחילה, השאלה היא מי יידע לסיים אותה ומתי.

 

הכותב בהיג מנסור, שגריר בדימוס, ראש מועצת עוספיה לשעבר, קצין בכיר במילואים, בוגר המכללה לביטחון לאומי.