אלמנות צה"ל דרוזיות מבשלות לחיילים בבסיס בגולן

לוטפי אמל נסר אלדין מנכ"ל ארגון יד לבנים הדרוזים: "עבורי זו הרבה יותר מסדנת בישול. כמנכ"ל הארגון וכמי שמלווה את המשפחות השכולות מקרוב, אני רואה עד כמה הפעילות הזו מרגשת ומעניקה כוח למשפחות. עצם העובדה שנשים שאיבדו את היקר להן מכל עדיין בוחרות לתת ולחזק את חיילי צה"ל, היא בעיניי מעשה של גבורה, של אמונה ושל אהבה שאין לה גבולות. אני גאה בכל המשתתפות, הנתינה היא הדרך שלנו להמשיך את רוח יקירינו ולהנציח אותם במעשים טובים".

לוטפי אמל נסר אלדין מנכ"ל ארגון יד לבנים הדרוזים

חשוב לציין שצה"ל והמפקדים בבסיס שהתארחו בו האלמנות הדרוזיות בגולן, שיתפו פעולה ועזרו בסגירת המשימה בצורה הטובה ביותר, הנשים הרגישו טוב ובעיקר התחברו לבסיס ולחיילים, שיתוף פעולה שכולו חיבור לשורשים ולמצב המיוחד לו נקלעו המשפחות, במיוחד במלחמת חרבות ברזל.

סהאם חיראלדין מנכ"לית עמותת א.נ.ת.מ.י חוסן אזרחי משפחתי לקהילה הדרוזית, התורמת למפגש הנשים האלמנות הדרוזיות במחנה צה"ל. "יש לי כבוד והערכה לנשים האלה, שאיבדו את יקיריהן, הן עמוד השדרה של הקהילה הדרוזית והחוסן שלהן מאד הכרחי".

"הסדנה היא בישול ותרפיה ובתוך זה הן משתפות ומספרות אחת לשניה על היקרים שלהן".

"העמותה שלנו מאמינה בחוסן נשי, משפחתי וקהילתי, ואנחנו כקהילה אבדנו הרבה חללים, בסדנה הזו אנחנו נותנים לנשים שהן חוות את האובדן לבד ולא מביעות רגשות בפני הכלל, להביע ולדבר על הכאב, להיות ביחד עם נשים כמוהן ולשתף את הרגשות שלהן, כי אנחנו בחברה לא שקופה ולקבל טיפול רגשי זה מחזק ומעודד את הנשים".

חנאן אחותו של אנוור סרחאן ז"ל: "החיים שלנו השתנו 180 מעלות, את החיים קשה לאתגר עם הכאב שאנחנו חיים, אני מרגישה שכל דבר שקשור לאנוור אני חייבת להיות, זה נותן לי כוחות. יום לפני שהוא נהרג אנוור היה בבית וחגג יום הולדת לאח שלי, ולמחרת הוא נהרג בתאונת דרכים. איבדנו אדם מאוד יקר".

מונה עבדאללה אלמנתו של עלים סעד ז"ל, שיתפה בזכרונות עם עלים. "באתי כדי לזכור את עלים שביום נפילתו דיברתי איתו ואמר לי לארגן פיתה דרוזית ולהביא לכל החיילים, ואני לא הספקתי להביא כי הוא נהרג".

"ככל שהזמן עובר המצב נהיה יותר קשה, אני חייבת להיות חזקה בשביל הילדים. היום יום הולדת 43 לעלים".

בריהאן חרבאווי, רכזת פעילות של ארגון יד לבנים הדרוזים: "ללוות קבוצה כזו זה לא קל, מדובר בנשים שאבדו את הבעלים שלהן, או את הילדים שלהן, חשוב לנו לעשות מפגשים כאלה של ביחד, לגבש ולדבר על הכאב שלהן, לבוא למחנה צה"ל ולבשל לחיילים זה עושה להן טוב".

"כרכזת פעילות של ארגון יד לבנים הדרוזים, אני מלווה את המשפחות בכל האירועים ואנחנו מנסים להתאים את הפעילות לפי הצורך, אני כל פעם יוצאת מהמפגש עם כאב פנימי כבד ואחרי זה אני מרגישה סיפוק שאני לצדן ויכולה לתמוך בהן".

השף מאהר עראיידה: "הדבר הראשון שעלה לי לראש זה להביא את הנשים לבשל לחיילים, זה נותן להן להתרגש ולעזור ולחוות את חיי החיילים, וזה ממש עזר להן, זו תרפיה לאותן נשים, לבשל ולדבר תוך כדי ולשתף על היקרים שלהן שנפלו, במפגש הראשון זה היה מאד קשה עבורן, ולאט הן נכנסו יותר לעניין הבישול, זו תחנה ששינתה אותן".

דימא פלאח אמו של יזן ז"ל, שנפל בפיגוע בחדרה שביצעו מחבלים מאום אל פחם:"אני לא משתחררת מזה שאזרח ישראלי מגיע ורוצח את הבן שלי, זה עבר כל גבול, אני כל הזמן בקשר עם אימה של שיראל שנפלה באותו פיגוע. כל פעם שאני עוברת ורואה חייל מאד קשה לי, וכשנכנסתי לבסיס הרגשתי מאד קשה".

וספייה אברהים, אמו של ג'לאא אברהים ז"ל, סיפרה על הרגעים הראשונים שבהם הודיעו לה על נפילת בנה: "ג'לאא היה בן הזקונים, היה מאד אנרגטי וחכם וכולם אהבו אותו והתייעצו איתו, עם מותו כל הבית השתנה משמחה כל הזמן לעצב וכאב".

נעאמה מחמוד, אמו של וסים ז"ל, "וסים נהרג ברפיח כשהנמר בו נסעו קיבל נ"ט, הוא נפל ביום חג הקורבן, כשבאו להודיע לנו על נפילתו אני לא האמנתי, וסים היה בן הזקונים בבית, היה סרן בקבע. החללים הם גיבורים שרצים להגן עלינו ועל המדינה. אחרי נפילת וסים יש עצב בבית ווסים תמיד חסר בכל אירוע או מפגש. כשאני פוגשת את הנשים אני מרגישה בהקלה, כי כולנו עם אותו כאב של אובדן".

איציק חג'ג' הרס"ר של המטבח: "אנחנו מארחים את הנשים השכולות, שנותנות עבודה במטבח למען החיילים בבסיס, בסוף היום יוצאים עם ארוחת פינוק לחיילים".