הוועדה לזכויות הילד בראשות ח"כ קטי שטרית קיימה דיון בתפקוד השירות לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות במשרד הרווחה והביטחון החברתי. בדיון חשפו אימהות לילדים שנפגעו מינית ע"י אב המשפחה עדויות קשות לשמיעה אודות העבירות שבוצעו בילדיהם וטענו למסכת איומים והתעללויות מצד הרשויות בעקבות אותם מקרים. במשרד הרווחה הציגו למשתתפים נתונים אודות חקירות הקטינים ומהם עולה הנתון המדהים לפיו 71% מהחקירות של קטינים שנפגעו בעבירות מין ע"י בן משפחה מתקיימות ללא ידיעת ההורים – בגן הילדים ובבית הספר.

 

יו"ר הוועדה לזכויות הילד ח"כ קטי שטרית: "הנתון שפורסם בתקשורת אודות אלפי התלונות שמוגשות בעבירות קשות נגד קטינים והאחוז הגדול של סגירת התיקים ללא כתב אישום משמעותו היא שילדים שנפגעו ממשיכים פעמים רבות להישאר בקשר עם הפוגע, תוצאה שהיא בלתי נסבלת מוסרית וחברתית. מדובר במעגל פגיעה אכזרי שמנציח את עצמו. העברת מערך חקירות הילדים ממשטרת ישראל למשרד הרווחה יצרה ניתוק מסוכן בין החקירה לבין ההליך הפלילי. חקירות הילדים הפכו בפועל לגוף שאינו חלק אינטגרלי מן הרצף שמתחיל במשטרה ומסתיים בפרקליטות."

 

עוד אמרה היו"ר כי "לא ייתכן שאין מערכת נתונים עדכנית, מאוחדת ושקופה על מספר החקירות, פילוח התלונות, שיעור כתבי האישום ומה עלה בגורל הילדים בהליך. היעדר נתונים מבטא היעדר יכולת להשתפר, לפקח ולמנוע כשלים חוזרים״.

 

יוזמת הדיון ח"כ קארין אלהרר יזמה את הדיון בעקבות תחקיר עיתונאי של נועם ברקן לפיו מדי שנה מוגשות כ-3,000 תלונות על עבירות קשות נגד ילדים, אך למעלה מ־75% מהתיקים נסגרים ללא כתב אישום: "לא יתכן שבגלל מחסור ראייתי למשל, התיק ייסגר.

לנוכח הפגיעה הקשה בילדים, אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה, נדרשת התערבות דחופה, חיזוק שיתוף הפעולה בין הגורמים הרלוונטיים ובניית מערך נתונים שיאפשר הגנה אמיתית על ילדים ומיצוי הדין עם הפוגעים."

 

עדי זפרני, מנהלת השירות לחקירות ילדים במשרד הרווחה והביטחון החברתי: "כשהוחלט על דיווח למשטרה, מתחיל שלב החקירה במשטרה. אם מדובר בפגיעה מחוץ למשפחה, המשפחה מועברת לאחד משמונת מרכזי הגנה בהסכמת ההורים. במרכז יש צוות שכולל חוקרת ילדים, עובדת סוציאלית, נציג משטרה ובמידת הצורך רופאה משפטית.

 

במקרים מורכבים יותר של פגיעה בתוך המשפחה, יש שילוב בין החוק האזרחי לפלילי: עו"ס לחוק נוער נכנסת לסייע בהחלטת המשטרה, האם יש לעשות חקירה בידיעת ההורה או לא, כי אם ההורה פוגע, לא ידוע אם האימא תתמוך באבא. בסיום החקירה, חוקר הילדים מעביר את התוצרים למשטרה להמשך ניהול החקירה. מי שאמון על הגשת כתב אישום או סגירת תיק הם גופי התביעה, גם של המשטרה וגם של הפרקליטות."

 

נתון מדהים שחשפה נציגת משרד הרווחה מצביע על כך ש71% מהחקירות מתבצעות במסגרת החינוכית, ללא ידיעת ההורים מטעמים שבן המשפחה הוא הפוגע בקטין ויש צורך לבצע חקירה ללא מעורבות הורים. 15% מהחקירות נעשות בבית החולים; 6% במשרד הרווחה, 4% בתחנת משטרה בעיקר כשהקטינים הם הפוגעים; 3% במחלקות לשירותים חברתיים ו-1% בבית החולים.

 

כ-11,500 ילדים מופנים מידי שנה לשירות לחקירות ילדים. אחוזי הביצוע עומדים על כ-75%. הסיבות המרכזיות בהן לא מתבצעות חקירות הן בשל סירוב ההורה/הילד, או בשל המלצת המשטרה/ העו"סית. נתונים נוספים נוגעים לפילוח הגיל ומשם עולה כי 17% מהילדים הנחקרים הם מתחת לגיל 6. באשר לאיוש המשרות של חוקרי ילדים אמרה זפרני כי הנתון עומד על 80% (74 מתוך 92 תקנים מאוישים).
 

הורים לילדים שנפגעו בעבירות מין דיברו בדיון וחשפו עדויות קשות.

מ', אימא לשלושה ילדים שנפגעו בידי אביהם סיפרה דברים קשים על עבירות שביצע בהם ועל מסכת התעללויות שהיא חווה מצד הרשויות "יש לי תואר שני בקרימינולוגיה, אבל אין לי עתיד מקצועי או כלכלי לאחר שהפעלתי את חובת הדיווח שלי. לפני כשנתיים במהלך חיי נישואים אלימים החלו התנהגויות לא מתאימות של הבעל עם הבנות. הוא היה מאפשר לבת לשבת על המפשעה שלו ולהתחכך בו בזמן שיש לו זקפה. איתרתי בטלפון של הבעל עשרות תמונות עירום של קטינות בגילאי 5 ו-6 ואת הכל הראיתי למשטרה.

 

לאחר שגיליתי שהוא ביקש מגורמים שונים להסתיר את הסטיה שלו, הוא איים עלי שאשלם על זה שחשפתי אותו. אני עוברת מסכת התעללות מצד הרשויות ששולחות את הילדים שלי כמו צאן לטבח. העו"ס ברווחה אמר לי שאני מספרת סיפורים ושכדאי שאני ארד מהעץ הגבוה שעליתי עליו ושאני זאת שפוגעת מינית בילדים שלי. כשפניתי למשרד הרווחה נאמר לי שפניתי באלימות ובתוקפנות מול העו"ס, אך זה לא היה ולא נברא. אותו עו"ס לאחר שנתן המלצה שהאב ילון עם הילדים שלו כל סוף שבוע שני, קיבל שיחה מהמשטרה איך יתכן שהאב הפדופיל ייפגש עם ילדיו. הרווחה מנעה מהמשטרה להגיש תלונה, אך גם לאחר שהבאתי הוכחות האב לא הורחק מילדיו".

 

א', אימא לילדים שנפגעו מינית בידי אביהם: "אני אימא לשני ילדים קטנים וכל מה שאני מבקשת הוא שיהיו בטוחים. אם ילד בן 5 היה מספר לכם שפגעו בו, לא הייתם שולחים אותו בחזרה למקום שפוגעים בו. הבנתי שכדי להגן על הילדים שלי אני צריכה להתגרש. בתי היתה בת 3 כשחזרה ממפגש עם אביה עם תחתון מוכתם בד. הגשתי תלונה המשטרה ונאמר לי שהראיות נשלחו לבדיקה.

 

התיק נסגר לא כי נקבע שלא היתה פגיעה, אלא כי לא נמצאו ראיות. מאז אני חיה במציאות שבה אני צריכה לבחור בין שתי אפשרויות קשות עד בלתי אפשרויות – או לשלוח את הילדים למפגשים עם מי שיש חשש שפוגע בהם, או להגן עליהם ולהיחשב כאימא מנכרת. היום החשש מניכור הורי גובר על החשש שהילד יפגע. התיקים שלנו נסגרו כי התיאורים לא נגבו בדרך הנכונה. בתיק האחרון של הבן שלי בן ה-5 יש תלונה, אבל הילד פחד לדבר והתיק נסגר. כמה ילדים בני חמש יכולים לדבר על פגיעה עם אדם זר? אני לא מבקשת רחמים, או הנחות, אלא מבקשת לא לשלוח את הילד למקום מסוכן רק כי קשה להוכיח וכן התייחסות זהירה במיוחד להורים גרושים".

 

ג', אימא לילדה שהוצאה מביתה בידי הרווחה טענה לשרשרת כשלים מצד העו"ס: "אני אימא לילדה בת 11 שלא קיבלה הגנה והוצאה מהבית עקב אב מקושר לאשה מהרווחה. הבת שלי יצאה מהבית וקולה לא נשמע למרות שרצתה למסור עדות והיא רוצה לחזור לבית. רכזת חוק עו"ס נוער החליטה כן להוציא אותה בכל מחיר, כולל היפוך אשמה נגדי וכפיית טיפולים לילדה ולי, בניגוד לחוק."

 

נציגי המשטרה ומשרד הרווחה טענו לשיתוף פעולה מלא בין הגופים. נציגת המשטרה סיוון שחר, ראש חוליית חסרי ישע קטינים: "אין שום ניתוק בין המשטרה לרווחה. לפני כשנתיים השקנו ממשק מקוון לייעול התהליך ושם גם נשמרים כל החומרים."

 

העיתונאית נועם ברקן שפרסמה את התחקיר: "אני מכירה באופן אישי ילד אחד שנמצא היום בסכנה מיידית, הוא סובל ומעונה, כשכל הרשויות יודעות ומעלימות עין. והוא לא היחיד."

 

"יש כרגע מגיפה של גילוי עריות ופדופיליה – ואין לה מענה" אמרה עו"ד רוני אלוני סדובניק שמלווה קטינים נפגעי עבירות מין. "ישראל היא המדינה היחידה בכל העולם המערבי שחקירות הילדים הוצאו מהמשטרה, לפני 18 שנה, והועברו לרווחה. למשטרה יש אג'נדה להגיע לחקר האמת, עובדים שם חוקרים מיומנים לפי סדר הדין הפלילי שיודעים כיצד לא לזהם ראיות. זה שונה מההליך במשרד הרווחה. העו"סיות לא יודעות מה קורה בדין הפלילי, אין פרקליט מלווה ואין תיאום בין המשטרה לרווחה. כאשר מתקיים הליך ברווחה, ביהמ"ש לעניני משפחה נכנס לתמונה, ומכריח את המשפחה להיפגש עם ההורה הפוגע. מתבצע סיכול שיטתי של הרווחה וביהמ"ש לעניני רווחה, שמזהמים את החקירה וההליך הפלילי. היה אפילו מקרה של שופטת החביאה ראיות אצלה בלשכה".

 

עו"ד אלוני סדובניק סיפרה על מספר מקרים של אימהות שהתלוננו, בשם הילדים שנפגעו "ואז סוגרים את התיק, דופקים לה תלונת שווא ומאיימים עליהן שיוציאו מחזקתן את הילדים. למה שאימהות ירצו לדווח? כך יוצא שברירת המחדל היא שכל האימהות שקרניות ומכניסות מילים לפה של הילד." עוד אמרה כי האפשרות של קטין נפגע עבירה להיות מיוצג ע"י עו"ד פלילי מחייב את שני ההורים בחתימה על ייפוי כוח, אולם "הורה חשוד בוודאי לא יח".

 

עו"ד רוני אלוני סדובניק טענה כי 98% מהתיקים של עבירות מין בילדים עד גיל 10 – נסגרים. נציג הפרקליטות מיקי פורן דחה את הנתונים: "חקירת ילדים מוגדרת עד גיל 14, אז אני לא מבין את הנתונים הללו גיל 10."

 

מנהל מחלקת עבירות מין בפרקליטות מיקי פורן התבקש להציג לוועדה נתונים אודות כתבי האישום שהוגשו בגין אותן עבירות, אולם לא היו לו כאלו נתונים: "בתיקי עבירות מין אין פחות כתבי אישום מאשר בעבירות אחרות. בחלק מתיקי עבירות מין בקטינים התלונות מוגשות אחרי שבגרו אז אני לא יכול להציג נתונים ופילוח מבוקש." פורן התבקש לעבד את הנתונים ולהעבירם לוועדה.

 

לפי המועצה הלאומית לשלום הילד ישנם שני ליקויים עיקריים: מחסור חמור בחוקרי ילדים, וכן הצורך בהתאמת מודל חקירת הילדים למאפיינים ההתפתחותיים של גילאי הילדים השונים, שכן הפרוטוקול הקיים אינו תמיד מספק מענה מיטבי לילדים צעירים מאוד ולא תמיד מותאם מספיק לילדים בוגרים יותר.

 

נציגת המועצה קראה לפיתוח מודל חקירה מודולרי ודיפרנציאלי, תוך הקצאת משאבים וזירוז עבודת המטה בנושא. יו"ר הוועדה הצטרפה לקריאה וביקשה ממשרד הרווחה לבחון את שינוי פרוטוקול החקירה ולהפוך אותו למותאם גילאית.