פחדי לילה בקרב ילדים
אתגרים בשלבי החיים, חרדה בהריון, דיכאון אחרי לידה, בדידות, התמודדות עם דמנציה של ההורים או שכול ואובדן - לכל שלב בחיים יש את האתגרים הרגשיים הייחודיים לו. חשוב להכיר, להבין ולדעת שאפשר לקבל עזרה. מידע מקיף על זיהוי מוקדם של מצוקה, דרכי התמודדות, טיפולים מתאימים וכלים לתמיכה משפחתית
פחדי לילה אצל ילדים, גילי דדון רווה, פסיכולוגית קלינית, מערך בריאות הנפש, קופת חולים מאוחדת
אור וערות מוכרים בתרבות שלנו כסמלים של חשיבה הגיונית ומודעות, ואילו החושך והשינה מסמלים לרוב את החשיבה הלא הגיונית, זו ששולטים בה צללים ושדברים לא נראים בה כפי שהם.
כך, עם רדת החשיכה, לקראת הפרידה מהיום שנגמר, נצבעות גם כל החוויות שלנו בצבעים עזים ועוצמתיים. עבור ילדים, השינה נקשרת לעיתים קרובות לחוויה של פרידה (מההורים, מפעילויות היום) ולעיתים גם לתחושות מצוקה וחרדה.
ברגעים אלה הם יכולים להיות רגישים יותר, ההגנות שלהם יורדות וצרכי התלות והחיפוש אחר חום מתגברים. יש רצון להתכרבל, להתחבק, להתפנק.
לפני הכל, חשוב לדעת כי פחדים של ילדים בלילה הם תופעה טבעית ואופיינית לגיל הילדות. היא מצביעה על התפתחות תקינה ולעיתים אפילו על יכולות שכליות ורגשיות גבוהות.
פחדי לילה יכולים להתבטא אצל כל ילד וילדה באופן שונה. זה תלוי בגיל, בעוצמת הפחד, בדמיון האישי וביכולת ההכלה שלכם, ההורים. יש ילדים שמתארים פחדים ריאליסטיים מפורטים (פחד מגנבים שיכנסו דרך המרפסת, חשש שיקרה משהו להורים, פחד שההורים יעזבו לאחר שהם יירדמו), אחרים מתארים מין חשש מעורפל (מהלילה, מהחושך, מלהיות לבד), ויש כאלה שפוחדים מחלומות רעים על מגוון יצורים דמיוניים (חיות מפחידות, שדים, מפלצות).
ילדים יכולים לבטא את פחדיהם בדרכים שונות, בכי: האמצעי השכיח ביותר, שלא פעם מלווה בחוסר שקט ובמצוקה בזמן ההרדמה או בזמן ההתכוננות אליה.
צורך בנוכחות ממושכת של ההורים: ילדים שמתקשים להירדם זקוקים לעיתים שאחד ההורים יהיה נוכח לצידם עד שיירדמו.
בקשה להשאיר אורות דולקים: הכוונה לאור קטן בחדר, או אפילו אור מלא בחלקים מרוחקים של הבית.
יקיצות מרובות: ילדים עם פחדי לילה עלולים להתעורר פעמים רבות באמצע הלילה, להתלונן על חלומות רעים ועל כך שהתעוררו ו"לא ישנו כל הלילה".
הפעלה של ההורים: ההתעוררות באמצע השינה גוררת אחריה, לא פעם, בקשות מצד הילד או הילדה, כמו שיבואו לכסות אותם, לנחם אותם, לקחת אותם לשירותים, להביא להם לשתות.
כל גיל והפחד שלו, אפשר להבין ולהתייחס לפחדים של ילדים בצורות שונות, לפי ההקשר שלהם ולפי המידה בה הם מסייעים לאדם בהתמודדותו. יש פחדים שמצביעים על התפתחות קוגניטיבית, שיש לה משמעויות רגשיות. כך למשל, חרדות פרידה והפחד מזרים שמופיעים סביב גיל 9 חדשים, נובעת מהתפתחות תהליכי זיכרון והמשגה.
ילדים לומדים להבחין בין מוכר ללא מוכר, ומסוגלים לקשר תחושה נעימה למוכר ורתיעה וחשש מהלא מוכר.
בגילים מאוחרים יותר (סביב גילאי 4–6), מתאפיינת החשיבה של הילדים בעקרונות מאגיים שקושרים בין מחשבה לפעולה ("אם אני חושב שאני כועס על אמא, אז הכעס ישפיע עליה ויקרה לה משהו רע") או בין שתי פעולות שקרו באותו זמן, אבל לא קשורות כלל ("כשלבשתי את החולצה הירוקה ניצחתי במשחק, אז אם אני רוצה לנצח במשחק עלי ללבוש שוב את החולצה הירוקה"). בתקופה זו מתפתחים בדרך כלל פחדים מדמויות דמיוניות, כמו מפלצות, שדים, רוחות, מכשפות.
ילדים בוגרים יותר (סביב גיל 7 ואילך), יכולים כבר להסיק על סיבה ותוצאה ולצפות לתוצאות שליליות אפשריות. בגילים אלו מופיעים פחדים יותר ריאליים, כמו פחד שמשהו יקרה להורים או פחד מפני גנבים. בהקשר זה, יש לציין שלא כל הפחדים מתעוררים בעקבות חוויה ממשית שהילד חווה. חלקם נובעים מלמידה, בעקבות חברים אחרים שמפחדים, מאזהרות חוזרות ונשנות שהילדים נחשפו אליהן, או מסיפורים שהם שומעים על "דברים שקורים בלילה".
לכל פחד יש פתרון, התמודדות עם פחדים צריכה להכיל בתוכה שלב ראשוני של היכרות והבנה ממי או ממה הילד או הילדה פוחדים. לפני שקופצים להסברים הגיוניים מדוע אין נמר מתחת למיטה, אולי כדאי להבין היכן נמצא הנמר, מדוע הוא שם וממה הוא פוחד.
חשוב שנזכור שבגיל צעיר ובפחדים שהם לא רציונליים באופיים, חוקי ההיגיון פועלים בדרך לא הגיונית. אם נבין שהנמר (זה שאולי נמצא מתחת למיטה) פוחד מאור יש הגיון בכך שיהיה לילד או לילדה פנס, שיוכל להאיר עליו כשיופיע. הדיון ההגיוני לגבי סבירות הימצאו של נמר שם הוא מיותר וחסר טעם.
בשלב ראשון חשוב לתת לגיטימציה לרגשות הפחד. לא כדאי להתווכח על כך "שאין שום דבר מפחיד" ואין טעם לבטל את הפחד.
לאחר ההיכרות עם הפחד אפשר לחפש דרכים להתמודד עימו. כדאי לחפש דרך לבטל את חווית חוסר האונים ולעורר בילד או הילדה תחושה של שליטה, שיש להם איזשהו כוח שהם יכולים להפעיל במקרה שהפחד יבוא. אצל ילדים, כמו אצל מבוגרים, תחושת השליטה, היא לעיתים חשובה ומעצימה יותר מהשליטה עצמה.
אם נזכור שדמיונם של ילדים רק מוליד רק את הפחדים, נוכל להתחיל לראות שאותו דמיון יכול להביא איתו גם את הפתרונות.
מגוון דרכים לגרש את הפחד, אפשר להציע לילדים מגוון פתרונות שמתחברים לחשיבה המאגית המאפיינת את השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, ובכך "מדברים את השפה" של הפחדים: לתת לילד או לילדה פנס, כך שיוכלו לסלק את החושך.
לצייר על דף את הפחדים ולאחר מכן לבחור טקס כלשהו בו מניחים אותם למשמורת אצל ההורה או במקום בטוח אחר.
להכין ביחד עם הילד או הילדה דמויות דמיוניות, שישמשו להגנה (פיות, גיבורי על, לוחמים ועוד), או לחלופין - להדפיס תמונות של אנשים אמיתיים שנותנים תחושת ביטחון (תמונות של ההורים, תמונה של הילד או הילדה עם אחים או עם חברים).
להכין לבד או לקנות לוכד חלומות ולתלות מעל למיטת הילדים. להכין "ספריי נגד מפלצות ופחדים" מבקבוק מים שמקשטים ואז לרסס את החדר לפי הצורך.
ילדים רבים נעזרים בחפץ מעבר שהם אוהבים. הרבה פעמים יש לחפץ זה שמות מיוחדים (שמיכי, חיתולי, פילוני, ארנבי ועוד) וילדים זקוקים לו צמוד אליהם כדי להתנחם. לחפצים אלו יש משמעות פסיכולוגית רבה ביותר בהתפתחות הרגשית של ילדים.
אפשר להשתמש בבובות שהילדים אוהבים ולהלבישם בפריט לבוש כלשהו של ההורים, כך אנו מייצרים דימוי קונקרטי יותר שלנו והמשכיות של נוכחותנו.
באופן כללי, יש חשיבות רבה לאיזון שבין נוכחות הורית פיזית רבה מדי בשעת השינה עצמה, שיכולה להפריע ליכולת לפתח הרגלי שינה תקינים (הירדמות במיטת ההורים, או הורים שנרדמים בהשכבה במיטת הילדים) לבין היעדר נוכחות הורית (הורים שאומרים לילה טוב ויוצאים).
טקס שינה, או שגרת התכוננות ללילה, יכולים לסייע מאוד לאווירה רגועה ולתחושת ביטחון - מה שיכול להוביל לשינה טובה יותר. אופיו של הטקס יכול להשתנות ממשפחה למשפחה לפי אופי הילדים או ההורים, לפי מספר הילדים בבית ועוד.
פעילות משותפת לפני השינה, כמו שיחה על מאורעות היום או הקראת סיפור. ישיבה לצד מיטת הילד או הילדה בעת ההשכבה יכולה גם היא לסייע להרגעת הפחד. יש הורים שנשארים עם הילד או הילדה עד שהם נרדמים, וזה בסדר. יש כאלה שיוצאים אחרי כמה דקות ואומרים שיחזרו עוד מעט. גם זה בסדר.
בכל מקרה, חשוב להקשיב לילדים שלנו, להרגיש מה הם רוצים יותר מאשר לעשות מה שכתוב בהדרכה כזו או אחרת.
מה לא כדאי לעשות, יש כמה פעולות שפחות מומלץ לנקוט בהן כדי לסייע לילדים להירדם. גם אם נדמה שהן יעזרו, בפועל יש בהן יותר נזק.
