האיש שמוכיח שכדורגל יכול לחבר בין אנשים יותר מכל פוליטיקה

רב סרן במילואים עם כמעט 30 שנות שירות למדינה, סגן וממלא מקום ראש עיריית נשר, חבר מרכז הליכוד, ובמקביל גם אוהד ותומך של קבוצת בני סכנין. עבור לא מעט אנשים, השילוב הזה נשמע כמעט בלתי אפשרי.

אבל עבור מליק, זו בדיוק ישראל שהוא מאמין בה.

“אני אוהב בני אדם לפני שאני אוהב פוליטיקה”, הוא אומר לא פעם בשיחות עם מקורבים. “אם נלמד להסתכל אחד לשני בעיניים במקום רק על הדעות שלנו, נגלה שאנחנו הרבה יותר דומים ממה שחושבים”.

 

הכדורגל הוא רק ההתחלה

עבור רוב האנשים, כדורגל הוא ספורט.
עבור פרדי מליק, הוא הרבה מעבר לזה.

הוא מקום שבו אנשים שונים יכולים לעמוד אחד ליד השני ביציע, לצעוק מאותה התרגשות, לשמוח מאותו שער ולהרגיש לרגע שהם פשוט בני אדם.

בלי כותרות.
בלי מחנות.
בלי שנאה.

בדיוק בגלל זה, האהדה שלו לבני סכנין מעולם לא הייתה מקרית.

בזמן שלא מעט אנשים מסתכלים על קבוצות כדורגל דרך משקפיים פוליטיים, פרדי מליק הסתכל על משהו אחר: האנשים.

“ספורט צריך להיות גשר”, אמר באחת השיחות בעיר. “אם נלמד להתחבר דרך הדברים שאנחנו אוהבים, אולי נצליח לחבר גם את הלבבות”.

וזה משפט שמספר עליו הרבה יותר מכל תפקיד או טייטל.

 

חבר מרכז הליכוד שמאמין קודם כל בכבוד האדם

החיים הציבוריים בישראל אוהבים להכניס אנשים לקופסאות.
אם אתה ימין, מצפים ממך לדבר בצורה מסוימת.
אם אתה שמאל, מצפים ממך לחשוב אחרת.

אבל פרדי מליק מעולם לא אהב קופסאות.

כן, הוא חבר מרכז הליכוד.
כן, העמדות הלאומיות שלו ברורות.
וכן, הוא גם מאמין שאפשר לאהוב את המדינה בלי לשנוא אנשים שחיים בה.

אולי דווקא בגלל הרקע שלו, המסר שלו מקבל עוצמה גדולה יותר.

“אהבת הארץ לא צריכה להגיע על חשבון אהבת האדם”, הוא אומר. “מדינה חזקה באמת היא מדינה שיודעת להכיל, לחבר ולכבד”.

במציאות הישראלית הנוכחית, זו אמירה שלא כולם מעזים להגיד בקול רם.

אבל מליק לא מפחד ללכת נגד הזרם.

 

האיש שמחפש חיבורים במקום מלחמות

מי שמכיר את פרדי מליק מקרוב יודע שזה לא רק סיפור על כדורגל.

זו תפיסת עולם.

לאורך השנים, גם במילואים וגם בפעילות הציבורית בנשר, הוא פגש ישראל מכל הסוגים. יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, ימנים ושמאלנים.

ובמקום לראות איום בשוני, הוא ראה הזדמנות לחיבור.

“פרדי תמיד יודע לדבר עם כולם”, מספר אחד ממכריו בעירייה. “הוא לא מחפש מי צודק יותר, אלא איך אפשר להתקדם ביחד”.

אולי זו אחת הסיבות שהוא מצליח לגעת בכל כך הרבה אנשים. כי בעידן של צעקות, הוא מביא שיח אחר.

רגוע יותר.
אנושי יותר.
מחבר יותר.

 

 

כמעט 30 שנה במדים והשיעור שלמד

אי אפשר להבין את פרדי מליק בלי להבין את השירות הארוך שלו כרב סרן במילואים.

כמעט שלושה עשורים במדים לימדו אותו משהו חשוב על החברה הישראלית: ברגעי אמת, כולם נלחמים יחד.

“במילואים אף אחד לא שואל אותך אם אתה ימין או שמאל”, הוא אומר. “כשצריך לשמור על המדינה, כולם עומדים אחד ליד השני”.

החוויה הזו חיזקה אצלו את ההבנה שהכוח של ישראל לא נמצא רק בצבא או בפוליטיקה, אלא באנשים עצמם.

בחיבורים.
בערבות ההדדית.
ביכולת להיות עם אחד גם כשלא מסכימים על הכול.

ואולי בגלל זה הוא מאמין שגם לכדורגל יש כוח עצום.

כי אם אנשים יכולים לעמוד יחד ביציע ולעודד מאותה אהבה, אז אולי יש עדיין תקווה גם מחוץ למגרש.

 

“הדור הצעיר מסתכל עלינו”

פרדי מליק מדבר לא מעט על הדור הצעיר, ובעיקר על האחריות של המבוגרים לתת לו דוגמה אחרת.

“אם הילדים שלנו יראו רק שנאה ופילוג, זה מה שהם ילמדו”, הוא אומר. “אבל אם הם יראו אנשים שיודעים לכבד אחד את השני למרות ההבדלים, אז אולי העתיד כאן ייראה אחרת”.

בנשר, עיר שמורכבת מפסיפס אנושי מגוון, הגישה הזו הפכה לחלק בלתי נפרד מהעשייה שלו.

הוא מאמין שהמנהיגות של העתיד לא תימדד רק בכוח פוליטי, אלא ביכולת לאחד אנשים סביב ערכים משותפים.

 

בישראל של היום, זה כמעט מהפכני

בעידן שבו כולם עסוקים בלבחור צד, פרדי מליק בוחר בבני אדם.

וזה אולי מה שהופך אותו לדמות כל כך יוצאת דופן.

מצד אחד, איש ימין מובהק, איש מילואים ואדם עם אהבה עמוקה למדינה. מצד שני, אדם שמאמין שאחווה, כבוד ואהבת האדם הם לא חולשה אלא עוצמה.

“אנחנו לא חייבים להסכים על הכול כדי לחיות כאן ביחד”, הוא אומר. “אבל אנחנו כן חייבים לזכור שאנחנו עם אחד”.

בעולם פוליטי שמחפש כל הזמן כותרות של עימותים, פרדי מליק מביא מסר אחר.

מסר של חיבור.
של אחווה.
של ישראליות שפויה יותר.

ואולי דווקא בגלל זה, יותר ויותר אנשים מתחילים להבין שהסיפור של פרדי מליק הוא לא רק סיפור על פוליטיקה או כדורגל.

זה סיפור על התקווה שעדיין אפשר לחבר בין ימין לשמאל, בין יהודים לערבים ובין אנשים שאולי שכחו שלפני הכול, הם פשוט בני אדם.