התקשורת דנה בפסילת המפלגות הערביות בלי הערבים

מדד הייצוג: המפלגות הערביות נפסלות והתקשורת העברית נותנת ליהודים לדבר על זה 
81% מהדוברים באייטמים שעסקו בפסילת המפלגות הערביות, לא מהחברה הערבית 
 

סקירה מיוחדת של מדד הייצוג בחנה את הסיקור התקשורתי של פסילת המפלגות הערביות  למרות עיסוק מובהק בחברה הערבית, התקשורת העברית ניהלה דיון כמעט ללא נוכחות  

 

הצד הנפגע כאן 11 בלט לרעה עם 0 דוברים ערביים בהיעדר ייצוג, נושאים כמו פגיעה בזכויות הדמוקרטיות של המיעוט בקושי נדונו סאמי אבו שחאדה, שעמד במרכז הסערה  הפוליטית, זומן לשני ראיונות בלבד מיזם משותף של עמותת  סיכוי-אופוק והעין השביעית 

 

הניסיון למחיקת הייצוג הפוליטי לווה בייצוג תקשורתי מדיר: סקירה מיוחדת של מדד הייצוג, העוסקת  בסיקור המהלך לפסילת המפלגות הערביות ומועמדים מטעמן, מגלה כי ברוב המכריע של המקרים בחרה  התקשורת העברית המשודרת לנהל את הדיון במעמד צד אחד, ללא ייצוג לצד הנפגע.

 

למרות שמדובר בנושא העוסק באופן ישיר בחברה הערבית ובייצוגה הפוליטי,  %81 מהדוברים ב-142 האייטמים שנסקרו לא  היו ערבים. את הסקירה המיוחדת ערכה חברת יפעת מחקרי מדיה עבור עמותת סיכוי-אופוק  ואתר העין  השביעית. 

 

"ההדרה התקשורתית הזו לא נולדה בחלל ריק", אומרת הדיל עזאם ג'לג'אל, מנהלת שותפה במחלקה  הציבורית בסיכוי-אופוק, "היא משתלבת באופן מובהק עם הדה-לגיטימציה שמובילים גורמים פוליטיים, כפי  שראינו בניסיון לפסילת כל המפלגות הערביות, ותורמת לנרמול ההדרה של החברה הערבית בקרב  הציבור".   

 

הסקירה המיוחדת של מדד הייצוג החלה ב-22.9.26 היום שבו פסלה ועדת הכנסת את הרשימה המשותפת ורע"מ ואת מועמדותם של סאמי אבו שחאדה ועופר כסיף והסתיימה לאחר הכרעת בית המשפט העליון, ב-3.10.26. הסקירה בחנה את שידורי הרדיו ברשתות כאן רשת ב' וגל"צ ואת שידורי הטלוויז יה בערוצים כאן  11, קשת 12, רשת 13 וערוץ 14. בימי הדיונים בוועדה ובבית המשפט העליון נבדקו כלל השידורים באותו  היום וביתר הימים נסקרו שידורי הפריים טיים בלבד.  
 

בסך הכל נמצאו 142 אייטמים שעסקו בפסילת המפלגות הערביות, כאשר המקום הרב ביותר לנושא ניתן  ברשת ב', עם 43 אייטמים ושיעור ייצוג של 16% - פועל יוצא של 7 דוברים מהחברה הערבית בשידורים. בגל"צ שיעור הייצוג היה הגבוה ביותר: 28% - 9 דוברים ערבים מתוך 29 אייטמים.

 

בלט לרעה ערוץ הטלוויזיה של התאגיד הציבורי, כאן 11, עם שבעה אייטמים בלבד בנושא ו-0 דוברים ערביים: הערוץ שממומן מכספי הציבור של כלל תושבי המדינה, בחר שלא לתת פתחון פה לאזרחים הערבים בזמן שזכות  הייצוג הפרלמנטרי שלהם עמדה בפני מחיקה.    
 

לצד היקף הייצוג בחנה הסקירה גם את אופי הסיקור וגילתה כי היעדר הייצוג הערבי משפיע על מסגור השיח  בשידור: כאשר מרבית האייטמים נעדרים ייצוג ערבי או לחלופין, מסתפקים בהבאת ציטוטים מדברים  שנשאו דוברים ערבים בדיונים בבית המשפט או בוועדת הכנסת, הקול שידון בהשפעו ת העומק של הנושא  על החברה הערבית כמעט ולא נשמע. וכך, עיסוק בסוגייה העקרונית של ביטול כלל הייצוג הערבי בכנסת וההשלכות של מעשה כזה על המהות הדמוקרטית של מדינת ישראל עלה ב-11% מהאייטמים בלבד בכאן 11 ובערוץ 14 לא דנו בנושא כלל; וגם סוגייה כמו השלכות הפסילה על שיעור ההצבעה בחברה הערבית  נדונה בצורה מוגבלת ב-7% מהמקרים בלבד.  
 

ראויה לציון מיוחד הדרך שבה בחרה התקשורת העברית להתעלם מהגורם הפוליטי שעמד בעין הסערה  חבר הכנסת לשעבר סאמי אבו שחאדה. מדובר באחת הדמויות המרכזיות בשיח הפוליטי בימים שנבדקו,  פוליטיקאי שגובש סביב פסילתו קונצנזוס חוצה גושים שנע מאיתמר בן גביר ועד יאיר גולן; אדם שבית המשפט העליון דן בעניינו במשך יום שלם, דיון שהועבר בשידור חי ברשת, ומי שנשיא בית המשפט העליון  פנה אליו ישירות בבקשה שיפרוש עצמאית, ובכך יימנע מיצירת תקדים משפטי הנובע מפסילתו.

 

חרף כל זאת, הקול של אבו שחאדה עצמו כמעט ולא נשמע: כ-90% מהאייטמים שנסקרו אפילו לא טרחו להביא  ציטוט מדברים שנשא להגנתו במהלך הדיונים ורק בשני מקרים הוחלט להזמין אותו להתראיין ולענות בקולו  על הטענות נגדו - אצל רן מלובני ברשת ב' ואצל רביב דרוקר ברשת. אגב, הראיון אצל דרוקר היה מקרה היחיד שבו רשת 13 - ערוץ הטלוויזיה בעל התדמית הליברלית ביותר על המסך - הביא קול ערבי לדיון בנושא 6% ייצוג ב-16 אייטמים בלבד בנושא ההדרה של הקול הערבי בתקשורת הישראלית היא חלק משיעתוק יחסי הכוח בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל, אומרת הדיל עזאם ג'לג'אל.

 

כשמסתכלים על נתוני הייצוג לאורך השנים, רואים שהקול הערבי כמעט נמחק מהמרחב התקשורתי בעברית. כשכבר אי אפשר להתעלם מאיתנו, כמו במקרה של הניסיון לפסול מפלגות ומועמדים ערבים המתמודדים בבחירות לכנסת, התקשורת ממשיכה לדבר עלינו, במקום לתת לנו לדבר ולהשמיע את עמדותינו. וכך, הציבור הפלסטיני הופך שוב ושוב למושא לדיון, לחשד ולשיפוט, ולא לשותף שווה בעיצוב השיח הציבורי. זה לא קורה בחלל ריק: "ההדרה התקשורתית משתלבת בדה-לגיטימציה שמובילים גורמים פוליטיים ומנרמלת אותה גם בציבור. כשלתקשורת יש חלק במחיקת הקול  שלנו ובהצגתו כבלתי לגיטימי, אין פלא שהשיח הציבורי מקצין ונעשה גם אלים יותר נגד הפלסטינים בכלל, וכולל אזרחי המדינה".