מה נדרוש מהממשלה הבאה?

מחברות: אתי קונור־אטיאס, נוגה דגן־בוזגלו, מירי אנדבלד־סבג ושני בר־און ממן.

מרכז אדוה חוזר לפרסם את דו"ח "תמונת מצב חברתית", כלי מרכזי למעקב אחר פערים חברתיים־כלכליים בישראל. פרסום הדוח בתקופה זו נעשה מתוך תחושת דחיפות : משבר שהחל בקורונה, נמשך אל תוך המאבק סביב ההפיכה המשטרית, והעמיק עוד יותר תחת מלחמה מתמשכת.

לקראת הבחירות הקרובות, מרכז אדוה מזהיר: שאלת האי-שוויון והפערים החברתיים אינה יכולה להידחק שוב לשוליים. הממשלה והכנסת הבאות יקבלו לידיהן מדינה שחייבת שיקום אזרחי רחב בבריאות, ברווחה, בחינוך, בדיור, בבריאות הנפש ובביטחון הכלכלי של משקי הבית.

עיקרי הדו"ח: ממצאים נוספים בנושאים: עוני, רמת שכר לפי מוצא ולאום/מגדר, תלות במימון ציבורי בגיל פרישה, קצבאות זקנה, בטחון תזונתי, מיומנויות בוגרים ועוד - ניתן לקבל את הדו"ח המלא בכפוף לתנאי האמברגו

המדינה דורשת מהציבור חוסן, אבל לא השקיעה בתשתיות שמייצרות אותו: ישראל נכנסה למלחמה כשהשירותים האזרחיים שלה כבר פועלים בחוסר משמעותי של משאבים וכוח אדם. בשנת 2024 ההוצאה האזרחית לנפש הייתה נמוכה בכשליש מממוצע מדינות ה־OECD כלומר פחות כסף לבריאות, חינוך, רווחה, דיור ושיקום אזרחי.

143 אלף מפונים בלי מסלול שיקום סדור, בעקבות 7 באוקטובר פונו רשמית 143 אלף איש ואישה מאזורי הגבול: 75 אלף מיישובי הדרום ו־68 אלף מיישובי הצפון. הפינוי נוהל ברובו תוך כדי תנועה, ללא תכנון אזרחי כולל, ללא מיפוי בזמן אמת וללא מסלול ברור של שיבה ושיקום. לפחות 20 החלטות ממשלה התקבלו להארכת הפינוי — דפוס שהותיר משפחות וקהילות בחוסר ודאות מתמשך.

גם המלחמה האחרונה מול איראן המחישה כי הלקחים האזרחיים המרכזיים לא נלמדו: בכל סבב חירום חוזרים ומתגלים אותם פערים היעדר תכנון ארוך טווח לעורף, פערי מיגון, מענים חלקיים ולא שוויוניים למשפחות שנעקרו משגרת חייהן, עומס חריג על הרשויות המקומיות והישענות על מענים מאולתרים, תרומות ויוזמות קהילתיות במקום על מערך שיקום ממלכתי, מתוקצב ומחייב. פינוי, חזרה חלקית וחוסר ודאות מתמשך אינם יכולים להיות מודל ניהול אזרחי. הם ביטוי למדיניות שממשיכה לדרוש מהציבור חוסן, אך אינה מספקת את התשתיות שמאפשרות אותו.

פינוי, חזרה חלקית וחוסר ודאות מתמשך: המלחמה יצרה משבר אזרחי שטרם הסתיים

הכנסות משקי הבית מרוכזות בצמרת, בשנת 2023 ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של משקי בית שבראשם שכיר או שכירה בעשירון העליון עמדה על 85,218 ש״ח — פי 13.6 מההכנסה המקבילה בעשירון התחתון, שעמדה על 6,278 ש״ח. שני העשירונים העליונים ריכזו 45% מסך ההכנסות של משקי הבית שבראשם שכיר או שכירה.

הפערים אינם רק בשכר אלא גם בהון ובנכסים, הדוח מראה כי הכנסות מהון מרוכזות באופן קיצוני בצמרת: 82% מהכנסות ההון מצויות בעשירון העליון, ו־58% מהן במאון העליון בלבד. בזמן שחלק גדול מהציבור תלוי בשכר חודשי ונאבק ביוקר המחיה, קבוצה קטנה נהנית מרשת ביטחון של נכסים, הון והכנסות פסיביות.

עבודה כבר אינה מבטיחה יציאה מעוני, בשנת 2024 תחולת העוני בקרב משפחות עם מפרנס אחד עמדה על 22.1%, ובקרב משפחות עם שני מפרנסים ויותר על 8.7%. כמעט רבע מהשכירים במשרה מלאה בישראל 23.4% משתכרים שכר נמוך, שיעור מהגבוהים במדינות ה־OECD.

המעמד הבינוני בישראל מתכווץ, רק 54.4% ממשקי הבית בישראל משתייכים לרובד הבינוני, לעומת 62% בממוצע מדינות ה־OECD. כמעט רבע ממשקי הבית נמצאים מתחת לקו העוני או בקרבתו. ממצא זה מצטרף לממצא מדאיג נוסף לגבי רמת החיים של המעמד הבינוני, והנוגע לרמת המחירים הגבוהה בישראל: על פי דוחות ה- OECD, ישראל מדורגת שנייה בגובה רמת המחירים בקרב מדינות הארגון, ומחירי הדיור והמזון עלו בשני העשורים האחרונים בקצב גבוה מהאינפלציה הכללית. לכן, גם השתייכות לרובד הבינוני אינה מבטאת בהכרח רווחה כלכלית יציבה, אלא מתקיימת בתוך סביבת מחירים שמכבידה על תקציבי משקי הבית. 

כמעט רבע מהשכירים במשרה מלאה בישראל משתכרים שכר נמוך מהשיעורים הגבוהים ב־OECD.

נשים בהתפלגות השכר לפי עשירונים: ריכוז בעשירונים הנמוכים, מיעוט בעליונים, התפלגות שיעור הנשים לאורך עשירוני השכר מצביעה על ריכוזן ברמות שכר נמוכות. למעלה ממחצית מהמועסקים בעשירונים התחתונים הן נשים (53% – 55%), ואילו בעשירון העליון חלקן יורד ל- 19% בלבד. מאחר שכל עשירון מייצג רמת שכר שונה, מבנה זה משקף פיזור לא אחיד של נשים לאורך סולם ההכנסות: שיעור גבוה יותר של נשים נמצא ברמות השכר הנמוכות, ושיעורן קטן ככל שעולים לרמות שכר גבוהות יותר. דפוס זה נשמר בעשורים האחרונים.

הגיל הרך מופקר לתת־תקצוב ולמחסור בכוח אדם, פחות משליש מהפעוטות עד גיל שלוש שוהים במסגרות מפוקחות. בשנת הלימודים תשפ״ד נסגרו 518 מעונות יום, והמחסור בכוח אדם מוערך בכ־3,000 סייעות. ההוצאה הממשלתית לילד בגיל הרך בישראל נמוכה באופן חריג בהשוואה למדינות מפותחות אחרות.

מערך בריאות הנפש אינו ערוך לתת מענה לצרכים הגוברים בעקבות המלחמה, בעקבות המלחמה התרחבו מאוד הצרכים בתחום בריאות הנפש, אולם מזה שנים שמערך בריאות נפש סובל ממחסור במשאבים וכח אדם. במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות 1,435 תקנים אינם מאוישים; במערך הפסיכולוגיה החינוכית חסרים אלפי תקנים; ובמערכת הציבורית חסרו עוד לפני המלחמה כ־300 פסיכיאטריות ופסיכיאטרים. תקציב בריאות הנפש הגיע בהצעת תקציב 2025 ל־7% מתקציב הבריאות — עדיין נמוך מהשיעור המומלץ במדינות OECD בעלות תוצר גבוה, העומד על 10%.

מערכת הבריאות נשחקת — והציבור משלם יותר מהכיס, בשנת 2023 עמד סל הבריאות בפועל על 70.9 מיליארד ש״ח, בעוד שהתקציב הנדרש לשמירה על ערכו הגיע ל־96.8 מיליארד ש״ח — פער של 26 מיליארד ש״ח. המשמעות היא זמינות נמוכה יותר של שירותים, יותר תשלומים פרטיים ויותר תלות בביטוחים משלימים ופרטיים.

משבר הדיור מעמיק את אי־השוויון, בעשירון התחתון, 58% ממשקי הבית אינם מחזיקים בדירה כלל; בעשירון העליון רק 7% אינם מחזיקים בדירה, ו־30% מחזיקים בשתי דירות או יותר. שוכרים בעשירון התחתון מוציאים 54% מהכנסתם נטו על דיור ונלוות, לעומת 16% בעשירון העליון. בשנת 2023 הסתכמה ההכנסה השנתית של משקי בית משכר דירה ב־29.2 מיליארד ש״ח, כאשר שלושת העשירונים העליונים קיבלו 70% מכלל ההכנסות משכר דירה.

שוכרים בעשירון התחתון מוציאים יותר ממחצית מהכנסתם על דיור ונלוות פי שלושה ויותר מהנטל על העשירון העליון.

הבחירות הקרובות אינן יכולות להתנהל כאילו ישראל ניצבת רק בפני אתגר ביטחוני. ישראל ניצבת בפני משבר אזרחי עמוק: משפחות מפונות עדיין נאבקות לחזור לחיים, מערכת בריאות הנפש קורסת תחת עומס, החינוך לגיל הרך מופקר, השכירות חונקת את בעלי ההכנסות הנמוכות, והעושר ממשיך להתרכז למעלה. מי שמבקש את אמון הציבור חייב להציג תוכנית שיקום אזרחית ארוכת טווח הכוללת הגדלה משמעותית של ההוצאה האזרחית, הפסקת הקיצוצים הרוחביים, חיזוק שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך, וזאת על בסיס אוניברסלי ולא סקטוריאלי, השקעה ייעודית בחברה הערבית ובפריפריה, הרחבת הדיור הציבורי והחברתי, חיזוק העבודה המאורגנת והשכר, ומדיניות מס הוגנת יותר.