פריצת דרך בטיפול ב- OCD שלא מגיב לתרופות

התקווה האחרונה: בניתוח ראשון מסוגו בישראל, רמב"ם מציע פתרון למתמודדים עם OCD חמור ועמיד לטיפול

 

במשך שנים נאבקה ש' בהפרעה טורדנית כפייתית חמורה שהלכה והחריפה. ש', אם ורעייה בשנות ה-40 לחייה, מאזור הצפון, נאלצה לראות איך חייה הולכים ומתפרקים מול המחלה שהשתלטה לחלוטין על שגרת היום יום שלה. חיי הנישואין שלה נהרסו, היא איבדה את ביתה, את המשמורת על ילדיה ואת העצמאות שלה, ועדיין, אחרי שנים של ניסיונות כושלים, לא הצליחה להשתחרר מהמחשבות והטקסים שהפכו לעיקר המציאות שלה. ש' עשתה כל מה שיכלה כדי להביא לשיפור במצבה, ניסתה תרופות רבות, בשילובים ובמינונים שונים, טיפולים שהבטיחו שינוי ולא סיפקו תוצאה, ונחשפה לשיטות שגרמו לה לקוות שחייה יחזרו למסלול הנכון, אך ללא הועיל. 
 

 

בחיפוש אחרי נקודת האור שתוציא אותה מהמערבולת שהיא חייה בתוכה, נתקלה ש' במידע על שיטת טיפול חדשנית שנוסתה בהצלחה בחו"ל במקרי קיצון כמו שלה. בעזרתה של הפסיכיאטרית שמלווה אותה, היא הגיעה אל רמב"ם, כדי להפוך למטופלת הישראלית הראשונה שמקבלת את הטיפול בגירוי מוחי עמוק כפול ומכופל של המוח – העברת זרם חשמלי באמצעות ארבע אלקטרודות, בו זמנית, אל שני אזורים שונים במוח. "אני תולה את כל התקוות בטיפול הזה", היא אומרת, "ניסיתי כבר הכל. זו ההזדמנות האחרונה שלי לחיים נורמליים". 

 

גרייה מוחית עמוקה (DBS) כטיפול ב-OCD היא טיפול קיים ומוכר מזה כ-15 שנים, אז אושר על ידי ה-FDA למטרת טיפול במקרי קיצון בארה"ב. הטיפול, שמיועד למבוגרים, ניתן למטופלים שמוגדרים עם הפרעה טורדנית כפייתית עמידה לטיפול, וצריכים לעמוד בקריטריונים ברורים ונוקשים, ביניהם: אבחנה של חמש שנות התמודדות לכל הפחות עם ההפרעה, ורקורד של כמות טיפולים שונים, תרופתיים ופסיכולוגיים, אשר נוסו ונכשלו. להבדיל מהנהוג באירופה וארה"ב, בארץ, נכון להיום, הטיפול בהתוויה הזו, אינו נכלל בסל הבריאות והוא ניתן, במספר מצומצם של מרכזים רפואיים, בכפוף לאישור פרטני של משרד הבריאות או לצורך ניסוי קליני. 

 

 

בטיפול המוכר, מחדירים אלקטרודות לעומק המוח, המחוברות לקוצב חשמלי תת-עורי. צוות רב תחומי מבצע מיפוי של הפעילות המוחית, ומתאים תכנית לביצוע פעולה, בעזרת פולסים חשמליים, שמיועדת לחולל שינוי באופן שבו האזורים "הבעייתיים" במוח פועלים, במטרה לווסת אותם. "עד כה, פעולה זו בוצעה באמצעות שתי אלקטרודות אשר טיפלו באזור מסוים במוח", מסבירה ד"ר רננה איתן, מנהלת המרפאה הנוירופסיכיאטרית בבית החולים כפר שאול בירושלים, אשר מלווה את הטיפול בש', "חיפשנו את הנקודה המיטבית להשתלה שתועיל למטופל, כאשר מחקרים הראו שיש מספר אזורים שיכולים להיות יעילים לטיפול – גם תיאורטית וגם מעשית. בישראל ניסינו שני אזורים מרכזיים - בגרעין המוח או בסיבים שמקשרים בין קליפת המוח בעומק המוח. ההחלטה היכן לבצע את ההשתלה תלוית מצב המחלה ומטופל ומשתנה ממקרה למקרה. אולם, חלק מהמטופלים אינם מגיבים באופן מספק גם לניתוח מסוג זה. בגלל חומרת המחלה של המטופל שלנו, החלטנו לאמץ הפעם טכניקה שונה". 

 

 

לדבריו של פרופ' חגי ברגמן, מהאוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה, אשר נכח בניתוח, מדובר בהליך ראשוני מסוגו בישראל: "טיפלנו בחולה עם הפרעה אובססיבית קומפלסיבית קשה", מציין חתן פרס ישראל הנחשב למומחה בינלאומי בתחום חקר הפעילות החשמלית המוחית, "לראשונה בארץ השתלנו אלקטרודות בשני אזורים במוח כדי לאפשר טיפול אופטימלי בחולה".

 

שתיים ועוד שתיים שווה הרבה יותר

בשיטה החדשה ההליך דומה, אך הפעם באמצעות ארבע אלקטרודות במקום שתיים, כדי לאפשר שילוב של מספר מטרות לגרייה בו זמנית. השינוי, שאולי נראה לעין בלתי מזוינת כעניין טכני בלבד, טומן בחובו, לטענת המומחים, פריצת דרך טיפולית אפשרית במגוון מחלות נפשיות כגון דיכאון עמוק, הפרעות אכילה, ו-OCD, לצד בעיות נוירולוגיות שונות כגון הפרעות תנועה ואפילפסיה במטופלים שעבורם זו האפשרות האחרונה בהחלט: "בזמן הטיפול אנחנו בעצם מגרים מסילות עצביות, שהם תשתיות התקשורת בין מרכזי בקרה שונים במוח", מסביר ד"ר ליאור לב-טוב, מנהל היחידה לנוירו-כירורגיה תפקודית ברמב"ם, אשר ביצע את ההליך הראשון בארץ בש', "אנחנו יכולים לראות, בזמן אמת, איך גרייה של אזור מסוים משנה את התקשורת הזאת, ומייצרת תגובה רצויה במוקד אחר במוח. בשיטה החדשה, כאשר ביצענו גירוי והקלטה, בארבעה מוקדים שונים במוח, באותו הזמן, התגובות שהתקבלו היו טובות יותר וחזקות יותר", הוא מחדד ומוסיף, "התרגשנו לראות כיצד גרייה של מוקד אחד במוח משפיעה באופן ישיר על פעילותו של המוקד האחר. שילוב של מספר מטרות לגרייה מאפשר שליטה על טווח סימפטומים רחב יותר ומעלה באופן משמעותי את סיכוי התגובה ונסיגת המחלה. המטופלת שלנו היא הראשונה לעבור את ההליך בישראל, ובמדדים שנלקחו אחרי הטיפול, התוצאות היו מצוינות. כעת היא עוברת תהליך של כיוונון הקוצב התת-עורי במסגרת ליווי פסיכיאטרי ארוך טווח ואנחנו מאוד אופטימיים לגבי השינוי שהטיפול הזה יחולל בחייה". 

 

על פי נתוני הטיפולים שנעשו עד כה בחו"ל, אחוזי ההצלחה של הטיפול החדש עומדים על כ-80% במטופלים עמידים. "הטיפול הוא הליך חדש והנתונים עד כה מבטיחים, אבל יש לנו עוד דרך לעבור ולחקור את התחום", אומר ד"ר לב-טוב, "הרעיון שאפשר באופן מותאם לתכנן טיפול לכל מטופל ולכל מחלה על פי צורך מסוים, מאפשר לנו פה מנעד רחב של טיפולים לביצוע ומתן מענה לצרכים רבים. אנשים שחיים שנים עם בעיות ומחלות נוירולוגיות שפשוט משתקות אותם, ללא אופק טיפולי, יתכן ויכולים  להיעזר בטיפול מהסוג הזה, במטרה להחזיר להם שגרה, תפקוד ואיכות חיים. הם יכולים לקבל את החיים מחדש". 

 

OCD היא הפרעה נפשית המשלבת מחשבות אובססיות, חודרניות ובלתי נשלטות עם התנהגות כפיתית וחזרתיות, בצורת טקסים המבוצעים במטרה להרגיע את המחשבות. טקסי ההתנהגות גוזלים זמן רב מהיום, ולמרות שהם נעשים במטרה להביא לרגיעה, עלולים להפוך בסופו של דבר, ללא לטיפול, למקור חרדה, לגרום לסבל ולפגוע באופן משמעותי בתפקוד. 

 

על פי ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני, כ-1.2% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות טורדניות כפייתיות, כאשר נשים נוטות יותר מגברים לפתח את ההפרעה. נמצא ש-OCD קשור לגורמי סיכון שונים, כגון גנטיקה וגורמים סיבתיים, וכי לאלו הסובלים מההפרעה יש נטייה באחוזים גבוהים לפתח הפרעות חרדה ודיכאון. אחוז החולים העלולים לפתח עמידות לטיפולים קונבנציונליים יכול להגיע עד 60%, כאשר התייצגות המחלה בגיל צעיר מהווה גורם סיכון משמעותי.