פרשת ואתחנן

 

משה קורא לעם: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". עליכם לאהוב את האל בכל לבבכם ולשמור את מצוותיו. כדי שיזכרו זאת תמיד, הוא מצווה אותם לכתוב זאת בסימנים על היד והראש (תפילין) וכן בכניסה לבתיהם (מזוזה).משה מזכיר לעם את מעמד הר סיני, בו התגלה האל לעם. היה זה מאורע ייחודי, בו זכה עם ישראל, שכן זה לא דבר רגיל שאלוהים מתגלה לעם שלם. משה מדגיש לפני העם שאמנם אלוהים התגלה אליהם, אך הם רק שמעו את קולו ולא ראו את דמותו. זאת כדי שלא יכינו פסל של אלוהים ובכך יחטאו בעבודה זרה. משה מזהיר אותם שגם בעתיד, בארץ, עליהם להיזהר שלא לעבוד עבודה זרה. כמובן שמשה מזכיר להם את עשרת הדברות שנחרטו על שני הלוחות במעמד הר סיני:

1. ה' הוא האל היחיד.

2. אסור להתפלל למשהו אחר או לעבוד אותו, כאילו היה אל.

3. אסור לומר את שמו המפורש של אלוהים, שלא לצורך.  

4. יש לשמור את השבת ולא לעבוד בה.

5. יש לכבד את ההורים.

6. אסור לרצוח .

7. אסור לנאוף – להיות עם איש/אשה שהוא בן זוג של מישהו אחר.

8. אסור לגנוב.

9. אסור להעיד עדות שקר.

10. אסור לנסות ולהשיג לעצמך דברים של מישהו אחר, 

נקודות  התייחסותי מהפרשה, יודגש, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

בפרשתנו, כשמשה חוזר וקורא באוזני העם את עשרת הדיברות בהתייחס לדיברה החמישית כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, דהינו המכבד את הוריו, בנוסף  על צורך האיש הנפשי, ניזכר כי  תקוותו/ינו היא "שיאריכון ימיך", כאשר יגיעו ההורים לגיל שיבה,אז בדרך כלל, יזדקקו לעזרת ילדיהם. אי לכך יש להראות להם דוגמה לכיבוד הורים, במסירות,,שתהיה דוגמה להתנהלות ילדיו איתו...מי שמשקיע/ה בבניו ובנותיו זוכה וקוצר את פירות חייו וערכיו בחייהם של ילדיו וילדיהם אחריהם.

 

בעשרת הדיברות נאמר "זכור  את יום השבת לקדשו" לעומת  הגרסה  של משה בערבות  מואב שנאמר" שמור  את יום השבת לקדשו" את  שינוי הגרסאות  מבהירים  על ידי  השינוי במעבר  מהעבר  לעתיד. זכור מתייחס  לעבר ,  שמור  מכוון   לעתיד.  הזכירה היא  חובתו  של  הדור  הראשון  - דור  המדבר , לעומת שמור  היא  חובת הדורות הבאים.

 

יש המשתדלים  לא  להפריד  בין הזכור  לשמור ובמזמורים  של  שבת : שרים- "זכור ושמור  בדיבור   אחד, השמיענו אל המייחד"

 

בנאמר " שמע ישראל "  "שמע  ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ( דברים  ו,' ד)זו למעשה  הצהרת  אמונה, המלווה את העם היהודי בלא מעט  מצבי 'קצה'; ומהווה מסר קצר כמעט  סיסמה  ונאמרת לדוגמא,כשאנו מוצאים את עצמנו  באירועים קיצונים כמו  לדוגמה בטרם יציאה לקרב/ות למען  המולדת. 

 

בפרשתנו ואתחנן, חוזרת התורה ומביאה את עשרת הדברות כחלק מסקירתו של משה את ארבעים שנות נדודי עם ישראל במדבר. לפי תיאורו של משה, האלוקים אמר את עשרת הדברות ב"קול גדול ולא יסף"  (דברים ה, יח). לפי פירוש רש"י, משה מעמיד את קולו של אלוקים בניגוד לקולות אנושיים.

 

משה היה הגדול שבכל הנביאים. אולי הוא צפה מראש את התעצמותם של היהודים בתהליך המהפכה התעשייתית, בזמן שהיו עלולים לחשוב שבמובנים מסוימים התורה מפגרת, או אולי היה זה בשנות המהפכה הרוסית, כשהאמונה והדת נחשבו בפשטות לפרימיטיביות.

 

אולי משה ראה בעיני רוחו את הדור שלנו, עם הלוויינים והחלליות שלנו, עם הטלוויזיה והטכנולוגיה. והוא ראה את הצעירים שואלים אם התורה עדיין מדברת ללבם.

 

מהפכות יכולות לבוא וללכת, אבל. הקולות שנשמעו  בסיני ממשיכים להכריז אמיתות נצחיות שלעולם לא יעבור זמנן ולעולם לא יהפכו לבלתי-רלוונטית. "כבד את אביך ואת אמך", נהג כלפיהם ביראה, שמור עליהם בזקנתם במקום לזנוח אותם בבית אבות עלוב. תחיה חיים מוסרים. אל תתגרה במרקם הקדוש של חיי המשפחה, היה רגיש לצורכי זולתך.  אל תרדוף בצע, אל תנהג בצרות עין, באי-יושר או בשחיתות.

 

דהיינו אורח חיים יהודי אינו מסתכם בתפילה בבית הכנסת, ולימוד בישיבות, התורה מדריכה אותנו גם במעשים, בבחינת "היה יהודי בביתך, וגם בצאתך"!. לפי השיטה שסמכותו של הממשל על הארץ, ניתן לומר שבמדינה דמוקרטית הארץ שייכת לכלל אזרחי המדינה, שדורשים מהפרט לציית לחוקים כתנאי למגורים בארץ וכיום גיוס  כולם למלחמה, כולם כולל אחינו החרדים.

 

 ( בלשון בוטה גיוס של "משתמטים")