שמחת תורה
שמיני עצרת ושמחת תורה השמחה שאינה עוצרת, גם בקשר הזוגי, התורהמציינת את החג מיד לאחר חוקי חג הסוכות: ”וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (ט"ו בתשרי) מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְחַגֹּתֶם חַג לַה שִבְעַת יָמִים.” (במדבר, כ"ט, י"ב)”בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (כ"ב בתשרי) עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְה....” (במדבר, כ"ט, ל"ה–ל"ח).
בשמחת תורה: אלפי תושבים שמחים ורוקדים, בתי כנסת רבים יוציאו את ספרי התורה לקהל. יעמידו שולחנות עמוסים בכל טוב שתייה קלה וגם חריפה. ודיג'יי ירקידו את הקהל ברחבות בתי הכנסת. (וגם ריח הבחירות ברשויות המקומיות באוויר).
לכל אדם שמחה משלו, והשמחות הן רבות ומשתנות מאחת לשניה ומאדם לאדם. גם אם השמחה תהיה משותפת למספר אנשים, הרי שכל אחד ישמח בדרכו שלו.
בדרך כלל אצל בני אדם אין השמחה על כל הטובות ביחד, כי יש חילוקים רבים בעניין השמחה, לדוגמא: למשתתפים בשמחת חתונה, בר מצווה וכדומה, יש מי ששמח מהאכילה שאוכל, מהדגים או הבשר, ויש אחד ששמח מכלי הזמר, ויש מי ששמח מהשמחה עצמה (מהחתונה או בר-המצווה), ואפילו מי ששמח מכל הדברים, אף על פי כן אין השמחה מכל הדברים ביחד, רק מכל אחד בפני עצמו בזה אחר זה. אבל יש שמחה אחת שהיא שונה מכולם, ישנה שמחה אחרת!השמחה בתורה ורק אז נכללות כל השמחות ביחד, כי התורה ומצוותיה מכניסות טעם תוכן ומשמעות בכל תחום בחיים.
וידוע הדבר, שכאשר אין תוכן ומשמעות בדבר מסויים אנו לא מייחסים לו חשיבות, מכיון שהוא רגעי וחולף ומבחינתנו הוא הבלי. כך גם בזוגיות בריאה המבוססת על הידברות בסיסית בקשר הזוגי האמיתי אשר חוזר על עצמה, כפי שאנו חוזרים שוב ושוב לתורה.
שמחת התורה היא השורש של כל השמחות, ומהכוח העצום הטמון בה אפשר לשאוב שמחה לכל דבר ודבר ולשמוח בכל. וזה קורה בשמחת תורה ושמיני עצרת, שאומרים זאת בזמן ההקפות, וזוכים לכלול את כל השמחות יחד על ידי שאוחזים בתורה בשעת השמחה, כי אחיזה זו מורה שכל שמחתנו היא רק מהתורה ומצוותיה גם כיום.
לעניין ההקפות משמעות חשובה. כשאנו אוחזים בתורה ורוקדים במעגלים, צורת המעגל מסמלת שלמות, וההקפות במעגל מסמלות אחדות ושיתוף.
ההקפות שעושים עם ספר תורה, בחינת מקיפים ועיגולים, בחינת כולו אחד, שהסוף מחובר בראש, כי בעיגול אין ניכר בו ראש וסוף, וזה עיקר השמחה, שמתגלה אור האחדות ועל ידי זה נכלל ונתחבר הסוף בראש, שהוא בחינת עיגול.
