כמאל פארס החליף חבר ונרצח

 

גמילה פארס התאלמנה שהייתה בת שלושים עם 5 ילדים, היא וכמאל ז"ל היו בני אותו גיל וגדלו ביחד מכיתה א', הם חגגו הרבה אירועים וימי הולדת יחד, הבת הגדולה היתה בת 9 כאשר כמאל נרצח והקטנה בת חודשיים.

גמילה פארס: "הסיפור שלי היה מאוד קשה במיוחד שאני עם 5 ילדים מתגוררת רחוק מהכפר ואין לנו חשמל ומים, בית הספר היסודי בכפר אפשר לנו להתחבר לחשמל שלהם בצורה זמנית כדי שנוכל להאיר את הבית ושנוכל להפעיל מקרר מכונת כביסה ותאורה בחדרים, באותו יום שכמאל נרצח נסע לאחותו במרכז הכפר ומילא דלאים במים כדי שאכל לרחוץ את הילדים, ממש רגע לפני שנסע, החיים תפסו אותי במצב שאני לא מוכנה להם, עד כדי כך שעלו מחשבות לשים קץ לחיי, אז התינוקת בת החודשיים בכתה ובכתה ברצף ואני התעוררתי ושאלתי את עצמי אם אני מתה אז מי יגדל אותה? היא רק תינוקת".

הבן שלי שהיה בן 4 והיה קשור לאבא בנשמה, אותו הדבר כמאל שתמיד נתן אהבה ענקית, אני זוכרת שהבן חזר באותו יום מהגן לפני שידענו שאבא שלו נרצח, הילד צעק וצעק ואמר "אימא הבית הולך ליפול עלינו" והוא לא הפסיק להגיד את זה, כמה שניסיתי להרגיע אותו לא רצה להפסיק, ילד בן 4 מדבר על אסון, הילד שהיה קשור לאביו בנשמה, כנראה הרגיש שאבא לא ישוב עוד הביתה".

גמילה:"באותו יום הגיעו אלי הביתה מהיחידה וביקשו שאסע איתם לבקר את כמאל בבית חולים בצפת, סיפרו לי שכמאל נפגע והוא מאושפז בבית חולים, הם שיקרו לי, אמרתי להם כמאל שוחח איתי בטלפון, אני יודעת שהוא הגיע לכלא, כי הוא התקשר שהגיע והכל בסדר, איך אתם באים לספר לי שהוא נפגע? על מה אתם מדברים? לא האמנתי, אז אח שלי הגדול גמיל הגיע, חיבק אותי ואמר לי אחותי כמאל בעלך נרצח, כמאל ז"ל למרות שנדקר הצליח לסגור את שער הכלא ולרוץ פנימה ואז נפל ומת".

בהתחלה מאוד כעסתי על הרוצח שהייתי מוכנה ללכת לרצוח אותו, אבל עם הזמן המחשבה הזו עזבה אותי, והתפללתי לאלוהים שיקום את דמו של כמאל ז"ל".

"למרות האסון שפקד אותי החזקתי את עצמי, הראיתי לילדים שלי שאני חזקה, ניסיתי להסתיר את הבכי והכאב שלי, חינכתי את הבנות והבן בצורה הטובה ביותר, הם למדו וסיימו לימודים, כולם עם תארים אקדמיים, כולם מוצלחים, הבנות נשואות ויש להם ילדים ומאושרים".

"היום אני מרגישה טוב, מאושרת לראות את הבנות והבן מצליחים והשלימו את החלום שלי, עכשיו אני מתפנה לדת שלי, אין לי עוד כוח למאבקים ומלחמות".

 

 

הנאא הבת השניה בבית, רק בת 8 שהאבא כמאל עבדאללה פארס נרצח, הנאא מנהלת מרכז למידה, שהוא מוסד לחינוך בכפר בית ג'אן.

הנאא זוכרת רק חלום מאבא, מעולם לא הרגישה מה זה אבא, היא מאוד חולמת על הדמות של אבא ולפעמים כותבת סיפורים בדמיון שאבא שלה מדבר איתה, היא מספרת לנו:"בהתחלה שהיינו קטנים ההיעדרות של אבא לא הפריעה, במיוחד כי היינו בלימודים ובמסע החיים לא חשבנו הרבה על הדמות של אבא, אני לפחות מדברת עלי באופן אישי, לאט עם הזמן במיוחד שהתחתנתי היתה חסרה לי הדמות של אבא והמעמד הזה, אפילו החברה שלי אמרה שהיא תתן לי את אבא שלה לצורך המעמד, זה לא קל להיות בלי אבא".

"הדמות של אבא היא חשובה ביותר לתמיכה וגב לבנות בכל מה שצריך, את התערבותו בחברה בעבודה ובכל תחום שמתבקש, למרות שנתמכנו ע"י המשפחה של אימא ועוד דוד שכל הזמן היו לצידנו, זה נתן לנו חיים טובים ומאושרים ".

"לא התחנכנו מילדות לשנוא או לחיות בכעס על אחרים ובמיוחד על רוצח אבי, הדבר הזה בא מאימא שלי שחינכה אותנו לא לראות שנאה, מעולם לא ביקרנו בכלא בו נרצח אבא, אבל אנו שותפים בטקסים, באזור כלא צלמון במקום עשו לאבא אנדרטה והקרינו סרט על השירות שלו".

הנאא:"אימא שלי למרות הכאב והסבל והבעיות הרבות בהם חיינו, היא דאגה לנו מכל הבחינות ובעיקר שלחה אותנו ללמוד ולהצליח, את זה אנחנו לא יכולים לשכוח לה, אנחנו מאוד מגובשים בבית ובקשר טוב עם כל האחיות והאח והבעלים וכל מי שסובב אותנו מהמעגל הקרוב".

הנאא:"יש לי באופן אישי קשר עם אלמנות ועם חברות בלי הורים, אני מבינה אותן ומדברת לליבם, הדבר הזה עוזר לנשמה של כל אחד ואחת, אני תמיד מנסה לחקור את אימא על אבא, היא מספרת על אבא מיוחד שקט עוזר תומך, הם היו מאוהבים והיו קרובי משפחה".

הנאא: "ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנחנו כולל הבעלים שלנו לא עוזבים את אימא, כל הזמן צמודים אליה מדברים אליה ונותנים לה חיבוק חזק, כדי שתרגיש טוב, יום הזיכרון זה יום קשה מאוד עבור המשפחות השכולות".

"כל דבר מתחיל ומסתיים, יש לנו אמונה באלוהים, זה העניק לנו כוח אדיר להמשיך בחיים ולהצליח להאמין ולהמשיך לחיות, זה המסר".

רב סמל מתקדם כמאל פארס בן צדיקה ועבדאללה. כמאל נולד בכפר הדרוזי בית ג'אן ביום 7.8.1958. הוא גדל והתחנך בכפר הולדתו.

כמאל שירת בצה"ל בשנים 1976 עד 1979, והוערך ע"י מפקדיו בתור חייל ממושמע ומסור.

לשורות שירות בתי הסוהר הצטרף כמאל בחודש אפריל 1980, והוצב בבית הסוהר איילון בתפקיד סוהר ביטחון ובתור יומנאי מחליף. ב-1983 הועבר, על פי בקשתו, לשרת בג'נין, שם שירת במגוון תפקידי ביטחון. מפקדיו תיארו אותו בתור סוהר חרוץ המתנדב לבצע משימות, מגלה יוזמה וממלא כל תפקיד בנאמנות ובמסירות.

בזכות פעולתו של כמאל ביום 21.4.1986 הוענק לו אות הסוהר המצטיין – ביום זה, הודות לערנותו, תושייתו, אומץ לבו ופעולתו המהירה ניצלו חיי אסיר, כאשר מנע ממנו להתאבד בתלייה בתאו שבאגף ההפרדה.

 

 

כמאל ענד את אות הוותק.

כמאל נישא לג'מילה, והיה אביהם של רג'אא, הנאא, וופאא, וולאא וג'מאל.

ביום חמישי 8.11.1990, בעת מילוי תפקידו בג'נין, נרצח רב-סמל מתקדם כמאל בדקירות סכין ע"י אחד האסירים. היה זה במסוף הביקורים, שעה ששימש בחוליה בצוות היום, יחד עם עוד סוהרת, שישה סוהרים ומפקד. אחד האזרחים קרא לו הצידה כדי לברר דבר מה, וכשכמאל ניגש אליו הוא הותקף מימינו ונדקר מתחת לעצם הבריח. כמאל הספיק להודיע על האירוע לקצין האחראי, תוך כדי מרוצתו לכיוון הכניסה הוא התמוטט, ונפטר במהלך הטיפול הרפואי שניתן לו.

כמאל נפל בעת מילוי תפקידו. בן שלושים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבית ג'אן. 

 

הדברים שכתבו הבנות על אובדן אביהם כמאל ז"ל

هناء تكتب: "لتلك الروح العالقة في روحي ..اتعلم .. افكر بك كثيرا هذه الفترة .. احاول ان استجمع الذكريات المختلفة القليلة المتبقية لي منك .. تخونني ذاكرتي ف أراك هناك في بيتنا مع امي تشربان القهوة بهدوء تحكيان عن الايام والعمر وموسم الزيتون .. لادخل انا وزوجي واولادي ونزعج المنزل بضحكاتنا وشقاوة اولادنا .. فتقول لامي في همس اجت ام المشاكل .. ثم تضمني وتخبرني كم كنت سعيداً عندما زوجتني وانك واثق ان الجنة من نصيب زوجي لانه علق فيي .. وتقولي هاتي لزوجك فنجان قهوة .. وما تخلي امك تقوم .. تعبانة من الزتون .. 

لا .. هذا لم يكن .. انه فقط حلم تمنيته يا ابي .. فأنا لا اذكركما معا .. انت لم تكن لتُزوجني .. ولم تكن لتفرح بشهاداتي ولم تتعرف الى اولادي .. لم تكن هناك يوما .. كنت في الصورة ولم تكن في اي من صوري .. انه نسج خيالي .. انها احلامي الفقيرة .. 

ثمانية وعشرون سنة مرت على رحيلك .. وما ازال اسمع نبض قلبك في قلب امي ..".

رجاء البنت الكبيرة تكتب " سأبدأ بعنوان العيش بلا اب كالعصفور الذي فقد احدى اجنحته. حياتي في البدايه لم تكن سهله خاصه انني الابنه البكر دائما تراودني تلك الذكريات لسنوات عديده ولكن عندما كبرت وارتبطت تاهت عني تلك الذكريات ولكن ليس للمدى البعيد  مشاعري وحياتي ارتبطت بالماضي اللتي تذكرني بأبي.. موته كان عندي بمثابة صدمه وعلى ما يبدو بأنها استمرت الى يومي هذا ...نظره المجتمع إينما ذهبت يتيمه الاب ...سأتطرق قليلا واكتب لامي انها انسانه قويه ضحت من أجلي الكثير والكثير اشكر الله على نعمه وجودها في حياتنا وربي لا يحرمني منها".

وفاء البنت الثالثة تكتب " أبي هي كلمه صغيره لكنها  تعني ألحياة ... هي ألتعويذه ألسحريه  للعيش بكرامة ، بقوة ، بإعتزاز وعدم الخوف من مطبات الحياة ...حياتي وإخوتي أيضاً امي الحبيبه عباره عن  قصه ابتدئناها بألألم ، بالإكتئاب والوحده  والخوف من المجهول .

أنا أبنته الثالثه ،قد فقده في عمر السادسه ،ولم ادرك حينها أنه سيختفي للأبد وسيترك أثر صرخات الفراق في صدري ..كبرت وكبر همي وتعرضت لمتاهات الحياة ..سألت نفسي كثيرا   وتمنيت لو كان ابي موجوداً.. فقط موجود فوجوده بحد ذاته دواء لكل عله ...الله يرحمك ابي دائما أفتخر كوني  إبنة ألمرحوم  كمال عبدالله فارس".

جمال الابن الوحيد "ابوي .. مشتاقلك كثير وبحبك كثير .. كبرت انا وفتحت بيت وفهمت انه الحياة اكبر واصعب كل يوم عن اللي قبله .. 
لو تكون معي يوم عرسي .. وتشوف قديش كييفنا وقديش تعبت امي لتعملي احسن عرس .. وما تخاف عليها .. هي معي دائما وانا سندها  وبساعدها كل الوقت وما بتركها الله طعمني يا بوي 3 اولاد .. لو كنت معنا كنت بتعرف قديش بكبروا بسرعة .. سميت الاول ع اسمك ورجعت الاسم عالبيت .. باخذهم معي يزوروا قبرك كل سنة يا ابي.. كملنا المسيرة بالحياة يا ابي .. كثير وقفت فينا الحياة ووقفنا عندها .. بس دائما كنا نكمل

 ولاء الابنة الصغرى تكتب "انا ولاء الطفلة التي تركتها ثلاث شهور .. كبرت يا ابي وعيت وقاومت اليُتم وصرت ثلاثين .. دائما حسيت يتيمة اكثر من اخوتي لاني حتى يتيمة الذكريات والصور  .. بعرفه من اخوتي ومن الناس يلي بقولولي الله يرحمه شو كان قلبه طيب ويحب المساعدة.. 
بس انا دائما قلت عن نفسي محظوظة .. لانه امي كانت دائما معي وحدي ام واب .. لانه انا يلي خليت امي تتمسك بالدنيا وتربينا .. وتكون قوية بالاخص عشان بنت الثلاث شهور .

ولو انه ابوي كان هون اسا بهالوقت كان رح يفخر فيي كثير .. لانه العطاء يلي اكتسبته من امي وطيبة القلب يلي ورثتها عنه ترجمتن لشغلي ومهنتي כאחות ראשית בבית חולים מוריה נווה הגליל.. مسيرتي مكملة .. ودائما ببالي انه طيبة قلبه نقلت لقلبي ..الله يرحمك ابي".