משהו נשבר, אולי לא ניתן לתיקון

אני אשה חמה ואוהבת, יודעת להבדיל בין היותי אשה, מכבדת, אוהבת אהבה אין סופית וחונקת גם אותי לפעמים (אהבה שנגמרה לאחר כמה שנים). אני נראית ועדיין טוב, גברים לא מורידים ממני עיניים, מקנאים בבעלי על השנינות והיופי של אשתו.
 
ידעתי, ואני עדיין מודעת לכך, שגברים לא נאמנים. טוענים שזה משהו בגנים.
אני עדיין איתו, אבל כבר לא אוהבת.כי גיליתי שלצידי ישן גבר אחר, שאני לא מכירה, כיוון שהלך עם אשה אחרת. לשניהם היה נוח.
 
שאלתי למה דווקא היא, אשה פשוטה, היופי שלה גובל בכיעור, טיפשה (אם כי מספיק חכמה להחזיק אותו  אז למה? למה דווקא היא? זה פגע לי באגו..
 
התשובה הייתה: היא יודעת להקשיב, היא מבינה אותי. בקיצור, נתנה לו להרגיש את מה שרצה להרגיש. זאת הטעות שלנו, נשים נשואות ויקרות. הם רוצים אישה שתלטף, שתפרגן, שתקשיב להם, כמו שאנחנו רוצות שיקשיבו לנו וילטפו אותנו. 
 
הוא טוען גם שזאת לא בגידה, כי בלב תמיד הייתי שם. זה לא עזר במיוחד, כי זה הרבה מעבר. צריך ללמוד לסלוח, וזה קשה. הבעיה היא שקשה לשכוח, וכל פעם ברגעים הכי יפים אני מסתכלת עליו ומחשבות רעות עולות, וזה לא נגמר,  כל כך מכוער, קשה לי להאמין שזה הגבר שאהבתי בכל ליבי ומאודי, כל הפלוסים שלו מתגמדים מאוד מאוד.
 
הוא בכה לי בדמעות אמת ולא תנין שהוא לא מסוגל לחיות בלעדי, שיש לנו קשר שלא ניתן להתיר, שברגע שנתיר אותו משהו ימות פנימה בתוכנו, נחיה כמו שני נכים. וזה נכון. הקשר שלנו הרבה מעבר לקשר רגיל קשר שקל לרוץ לרבנות ויאללה, מתגרשים. וזה לא קשור לילדים. אני אשה עצמאית וחזקה שמסוגלת להסתדר לבד, אני מנסה לשקם לשנות את עצמי, להקשיב יותר, להבין יותר, לפרגן יותר. אבל משהו נשבר, ויש הרגשה שלא ניתן לתיקון, וזאת לאחר שאספתי את השברים והרכבתי אותם. אני גם לא מפסיקה לפרגן לעצמי ולעודד את עצמי, ואני יודעת שאני שווה וההפסד כולו שלו - הוא פשוט לא ראוי לאישה כמוני. אומרים שאלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים, ולכן הם מחפשים דברים רקובים שקל לאכול אותם. אבל הם שוכחים שזה ממש לא בריא.
 
אני אישה צעירה,  ואני מאוד רוצה לחזור לאהוב כמו שאהבתי. אין כמו להיות מאוהבת. כשיש את רגש אהבה אתה מרגיש חי, מרגיש שיש בשביל מה לחיות. מצד שני, אני לא רוצה להיפגע שוב. לפעמים, כשעולים רגשות חבויים, אני מתלהבת: הנה, זה חוזר. אבל מנגנון ההישרדות כנראה מוחק לי אותם.