השכול שהיכה במשפחת ודיע גאנם

משפחה שהשכול היכה בה מספר פעמים, השמחה שנעלמה למשפחת גאנם שכבר לא חוגגת עצמאות וחגים, כי הבן זאהי שרצה מאוד לפרוץ דרך וקריירה הלך לעולמו בטרם עת והמשפחה מתקשה להתנתק וחיה בצל השכול.

ודיע גאנם אביו של זאהי ז"ל מכפר סאג'ור, ודיע אבד את בנו זאהי, בן 23 במותו, בתאונת אופנוע ביום 10.10.2013, בעת שיצא לחופשה לכבוד חג הקורבן, זאהי הובא למנוחות בבית העלמין בסאג'ור והותיר הורים, ארבעה אחים ואחות.

ודיע גאנם: "זאהי הותיר אחריו חלל עצוב הן במשפחה והן בכל הכפר, שלא זכו לחגוג את חג הקורבן לאור האסון הכבד שפקד אותם. השמחה שהייתה אמורה למלא את הבית בחג הקורבן הפכה לעצב, בכי וחוסר אונים. בהלוויה שהתקיימה בסאג'ור הגיעו אלפים ללוות את זאהי בדרכו האחרונה ולחלוק לו כבוד, כבוד של גיבור אמיתי, בהלוויה השתתפו בכירים בצה"ל, חברי כנסת ואנשים מכל העדות במדינה, על מנת להשתתף בצער המשפחה ולתת למשפחה את הכבוד הראוי".

ודיע: "קיבלנו את מותו של זאהי קשה מאוד, אנחנו מנציחים את זאהי דרך טקסים ותרומות לקהילה, ב2014 עשיתי כנס הנצחה לזכרו בהשתתפות עמותת זהירות בדרכים וחברי כנסת, הקמתי גינה גדולה עם גלעד לזכרו ומקיימים טקסים בבית הספר התיכון בו למד, בנוסף להנצחה שבה נוהגת המשפחה לתרום למגזר הדרוזי וליהודי כמו התרומה בזמן מבצע צוק איתן, המשפחה תורמת לכפר הילדים בחורפיש ועוד, הפעילות הזו מנחמת ונותנת הקלה לכל בני המשפחה".

ודיע:"לכל הצעירים והצעירות שימו לב למה שאני ומשפחתי עוברים, הסבל הוא נוראי למרות האמונה שלנו בגורל, תסעו בזהירות ושמרו על עצמכם, יש מי שמחכה לכם בבית".

סמל ראשון זאהי גאנם, בנם של היאם וודיע, נולד ביום 4.5.1990 בבית החולים זיו בצפת. הוא גדל בסאג'ור אשר בצפון הארץ, סמוך לכרמיאל. ילד שלישי להוריו, אח של זוהיר, אזהאר, חוסאם, איסר וקייס.

זאהי למד בבית הספר היסודי בסאג'ור עד כיתה ו', משם המשיך ל"אורט סאג'ור", בו סיים בהצלחה י"ב כיתות בשנת 2008. בכל שנות לימודיו זאהי בלט כתלמיד טוב, קשוב וחכם, אוהב לעזור ואהוב על הכול, על חבריו התלמידים, אליהם תמיד התייחס בכבוד ובהערכה, ועל המורות והמורים, שאהבו את צניעותו ואת הרגשת הביטחון שנוכחותו תרמה לכיתה.

בתום י"ב המשיך זאהי ללימודי הנדסאי במכללת "אורט בראודה" בכרמיאל, כעבור שנתיים סיים את לימודיו והוסמך כהנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים.

זאהי בגר והיה לצעיר שקט וצנוע, חייכן ומלא בשמחת החיים, תמיד נכון לתרום ולעזור לזולת.

לאורך כל שנות לימודיו היה זאהי בן נאמן להוריו. אביו מנהל מוסך ומכון לשטיפת רכב בכרמיאל, וזאהי הקפיד לעזור לאביו בכל עת ועם הזמן אף קידם את העסקים. גם בהיותו בצבא הקפיד להגיע לעסק מדי חופשה ולעזור ככל יכולתו.

ביום 23.5.2010 התגייס זאהי לצה"ל. הוא שירת בחיל האוויר, סיים טירונות כמצטיין פלוגתי והמשיך לקורס כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש). בתום הקורס שובץ במקצועו בטייסת בפלמחים, המפעילה כטב"ם . זאהי הצטיין בשירותו וזכה בהערכה רבה ממפקדיו ומעמיתיו. סיפר מפקדו: "זאהי בלט מיד במעלותיו, בענווה ובנועם הליכות. תמיד חייך חיוך שובה לב. המשפט השגור בפיו היה 'יא אחי יא אחי', ואכן זאהי היה כאח לכולנו. רמתו המקצועית בלטה בכל תחום אשר נגע בו. ניתן היה לראות זאת בכל משימה שמילא ובשאיפה לשלמות, במסירות ובאחריות".

בחודש פברואר 2012 העניק מפקד הטייסת, סגן-אלוף רון, תעודת מצטיין טייסת לזאהי, באומרו: "תמיד הוא ראשון לעזור, ראשון להוביל". לתעודה נלוותה הפתעה מיוחדת ערוץ הטלוויזיה 24 הכין תכנית בה אורנה דץ הסתובבה בבסיסי צה"ל ושוחחה עם חיילים, ובבסיס בפלמחים נבחר זאהי להשתתף בתכנית, לאולפן התכנית הביאו המפיקים את בני משפחתו של זאהי, אותם הוא לא ראה כמה שבועות, וההתרגשות הייתה רבה.

בתום שירות החובה המשיך זאהי לשירות קבע. הוא נשלח לקורס אבטחת איכות, ומשסיים אותו בהצלחה מונה לאיש צוות טכנאים. במהלך השירות זאהי התקדם לדרגת סמל ראשון, ואף תכנן להתקדם לקורס קצינים.

מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, ספד לזאהי. הוא סיפר על מקצועיותו, חריצותו, מסירותו והיותו דוגמה לאחרים, והוסיף: "מותו בטרם עת הינו אבידה גדולה למשפחה, ולחיל האוויר כולו".

ספד לזאהי מפקד הטייסת בה שירת: "זאהי הבין את משמעות השירות הצבאי, את הנתינה ואת העובדה כי החיים במדינה דורשים התנדבות ומסירות נפש. אנו תמיד ידענו שאם יש משימה הנדרשת להתבצע במהרה וללא שום תקלות, זאהי היה הכתובת".

כתבו בני המשפחה: "זאהי בן יקר שלנו. היית עטרת ראשנו, גאוות משפחתנו. היית לנו העוגן והביטחון. היית לנו התקווה והשמחה. הצניעות שבך, היושר, הכנות, האחריות והמשמעת העצמית אפיינו את דמותך הנערצת, האהובה והנעימה, תמיד דאגת לעזור למשפחה במסירות, ברצון ובלב שלם ואוהב.

קשה לנו בלעדיך, קשה מנשוא. הלב אינו יכול להכיל את גודל הכאב, החלל העצום שהותרת אחריך מתמלא בכל יום בדמעות ובגעגועים עזים. אנו מתגעגעים אל חיוכך המקסים, אל טוב ליבך ואל דמותך המרשימה.

זאהי מלאך יקר שלנו. נקטפת בדמי ימיך והלכת מאיתנו בטרם עת. אין דבר בעולם שיכול למלא את הריקנות, את החדר המיותם שהשארת, את הלב השבור והכואב ובעיקר את הזיכרונות, שלא ימושו מליבנו לעולם.

מי ייתן ונשמתך הטהורה והזכה תשמור עלינו מכל משמר ותיתן לנו את הכוחות הנפשיים להתמודד עם חסרונך. דמותך האהובה תהיה נצורה בליבנו לעד. אוהבים אותך תמיד, ומצדיעים לך".

{YouTubeVideo id=w0FwkQykWb0}