חיים נקטעים בכפרים הדרוזים בסוריה

בתחילת השנה פרסם עורך דין חיים נתיב איש מערכת הביטחון לשעבר, מאמר מערכת, בו התיחס למיעוט הדרוזי בסוריה במלחמת האזרחים תחת הכותרת "האם המיעוט הדרוזי בסוריה יהפוך לקורבן של המהפכה?".

עכשיו התמונה ברורה יותר והדברים הם מוחשיים, יותר ויותר קורבנות מבני העדה הדרוזית נופלים בחזית מול המתנגדים ובכפרים שמופגזים לאורך כל שעות היום והמחיר הכבד שמשלמים בחייהם ילדים, נשים וקשישים, ולא לדבר על חטיפות אנשי מפתח ונשים שעד היום לא שוב לבתיהם.

הצבא הסורי לא מצליח להגן על אזרחיו שנפגעים מהפגזות של מרגמות וטילים, ממטענים וירי על הישובים, בחודשים האחרונים מאות הרוגים בעיירה ג'רמאנה שרוב תושביה דרוזים ונוצרים.

מאז שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה הגיעו לישראל לקבלת טיפול רפואי מעל מאתיים דרוזים ומספר גדול יותר של בני עדות אחרות, חלק מהדרוזים נשאר בארץ להמשך טיפול ורובם נמצאים בקשר עם בני משפחות בגולן בגליל ובכרמל.

אחד התושבים שמתכתב עם המערכת מספר לנו על האסונות והקורבנות שחווה האזור בו הוא מתגורר שהפך ממקום יפה ושקט לזירת לחימה, שלא ניתן לקיים עוד חיים נורמאליים, פצצות שעפות מכל עבר על העיר, רחובות הרוסים ,מסחר מתקיים בסתר, פגיעות באנשי השלטון , בבתים של קצינים, בתי ספר, מקומות קדושים, חיים הפכו למוות.

התושבים מפנים אצבע מאשימה למדינות במזרח התיכון, לישראל ולארה"ב שלטענתם עוזרים למתנגדים שבעצם הורסים את סוריה.

כאשר פגשנו את אחד הפצועים הנמצאים בישראל שמגיע מכפר קטן בסוריה, כפר שכל תושביו דרוזים הוא מצייר בפנינו מציאות עגומה שקשה לעכל, ולפעמים אתה חושב שהוא מגיע מאפריקה מאותם אזורים ששולטים בהם המליציות שלא מתייחסות כלל לחיי בני אדם, אותו מטופל מרגיש טוב אבל ליבו עם משפחתו שיודעת שהוא בידיים טובות ושכל הנראה יקח להם הרבה זמן עד שיפגשו שוב.

חלק ניכר של תושבים דרוזים סורים הצליח להגר למדינות אמריקה הדרומית לברזיל ומדינות העולם השלישי וחלק הגיע למדינות ערב במפרץ.

עו"ד חיים נתיב:"האם המיעוט הדרוזי בסוריה יהפוך לקורבן של המהפכה"

קיימת סבירות רבה,שהמיעוט הדרוזי ישלם את מחיר המהפכה בסוריה. את מי זה צריך להטריד ממשלת ישראל צריכה לשקול כיצד להיערך לתרחיש של פגיעה בדרוזים. 

תרחיש אפשרי

ניתן לשער כי משטרו של אסד לא ישרוד את המהפכה המתחוללת בסוריה. במוקדם או במאוחר גלי המורדים יישטפו את אסד ומשטרו לתהומות הנשייה.

סביר להניח, כי תושבי סוריה, המוסלמים הסונים, אשר שילמו את מחיר המהפכה, בעשרות אלפי הרוגים ופצועים, יחפשו למי להגיש את החשבון ממי להיפרע ובמי לנקום.

ניתן להניח שהמורדים יחפשו נקמה בין תומכי משטרו של אסד.

השאלה המתבקשת היא, במי ינקמו המורדים ?

כידוע, המיעוט הדרוזי בסוריה שהינו מיעוט קטן, מזוהה לחלוטין עם משטרו של אסד ולכן הוא הופך אוטומטית ליעד פוטנציאלי לנקמה.

קיימת סבירות רבה, שהמיעוט הדרוזי הקטן ישלם בסופו של דבר את מחיר המהפכה.

העלאווים שהינם מיעוט גדול וחזק יוכלו להגן על עצמם ועל הטריטוריה שלהם בפני המורדים, וכנראה שלא יתנגדו שחשבון הדמים יוגש למיעוט הדרוזי.

מידיעות המחלחלות מסוריה, עולים סימנים שכבר היום פוגעים בדרוזים, בשלב זה לא ידוע היקף התופעה. אותות המצוקה רק ילכו ויתגברו.

אז את מי זה צריך להטריד שהמיעוט הדרוזי בסוריה יידרש לשלם את חשבון הדמים של המהפכה ?

  ברור כי הדרוזים בארץ לא יוכלו להישאר אדישים לפגיעה כלשהי במיעוט הדרוזי שבסוריה.

חדי העין יכולים להבחין כבר היום בעובדה שכוהני דת דרוזים בישראל החלו לאסוף תרומות למען הדרוזים בסוריה.

פגיעה במיעוט הדרוזי בסוריה צריכה להטריד גם את מדינת ישראל, שכן הדרוזים בארץ הם בשר מבשרה של המדינה. ממשלת ישראל לא תוכל לטמון את הראש בחול ולא תוכל להתעלם מפגיעה בדרוזים. היא תצטרך להגיב כאילו פוגעים בקהילה יהודית בחו"ל.

ממשלת ישראל צריכה לשקול כיצד להיערך לתרחיש של פגיעה בדרוזים. טוב תעשה ממשלת ישראל באם תקדים לערוך דיונים והכנות בעניין זה ולא תמתין עד לדקה ה-90.

ולסיום, הלוואי ואתבדה וכל זה לא יקרה.

מבט להסטוריה של האזור הסורי

בתאריך 1 באוקטובר 1918 כוחות המרד הערבי בראשות נורי א-סעיד נכנסו לדמשק. באותו יום כוחות אוסטרליים מהגדוד הרביעי והעשירי נכנסו לעיר וקיבלו את כניעתו של המושל הטורקי אמיר סעיד (שמונה כמושל יום קודם לאחר נסיגתו של מפקד הכוחות העות'מאניים). ממשל צבאי בראשות שוקרי פאשה הוכרז ופייצל הראשון מונה למלך סוריה. ב-8 במרץ 1920 הכריז הקונגרס הסורי על עצמאות ועל הקמתה של מונרכיה חוקתית בשטחה של סוריה תחת הנהגתו של פייצל הראשון. בתקופה קצרה זו שימש האשם אל אתאסי כראש ממשלה. אלא שימיה של מונרכיה זו היו ספורים; בהוציאם אל הפועל את הסכם סייקס פיקו ואת מנדט חבר הלאומים (ר' גם ועידת סן רמו), פלשו כוחות צרפתיים לסוריה. בשנת 1920 חצו כוחות צרפתים את הרי מול הלבנון ולאחר שניצחו את הכוחות הסוריים הקטנים בקרב מיסלון הפכו את דמשק למרכז השלטוני של שלטונם בסוריה.

בשנת 1925 כאשר המרד הדרוזי מחרן התפשט לדמשק, דיכאו אותו הצרפתים ביד קשה, תוך כדי שהם מפציצים את העיר. האזור של העיר העתיקה בין שוק חמדיה לבין שוק מדחת פאשה נשרף עד היסוד ועד היום ידוע בשם "אל-חריכה" (השריפה). העיר העתיקה הוקפה גדרות תיל וכבישים חדשים נבנו כדי להקל על התנועה הצבאית.

בשנת 1945 התקיפו הצרפתים את דמשק פעם נוספת אך בפעם זו התערבו האנגלים והצרפתים הסכימו לסגת דבר שהוביל בסופו של דבר לעצמאות סוריה בשנת 1946. דמשק נותרה בירת סוריה.

במלחמת יום הכיפורים הופצץ המטכ"ל הסורי על ידי מטוסי F-4 פנטום ישראליים כתגמול על שיגור טילי קרקע קרקע סוריים, ואש ארטילרית ישראלית פגעה במבואותיה.

העיר העתיקה של דמשק הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979. אף על פי כן, אין בדמשק מבנים היסטוריים רבים, האתרים ההיסטוריים המרכזיים הם המסגד האומיי (המסגד הגדול), והמצודה מהתקופה הצלבנית. העיר נבחרה לשמש כבירת התרבות הערבית בשנת 2008.