מתנדבי ועובדי מד"א: "לזכור ולא לשכוח"

"אין לתאר את העוצמה של הליכה במדי מגן דוד אדום, ארגון המסמל חיים ומסירות נפש במקום בו נרצחו שישה מיליון נפשות מבני עמנו", אמרה עתליה מנחם, מתנדבת נוער מד"א שלקחה חלק במסע המרגש

מזה שנים יוצאת משלחת נוער מד"א לפולין לקראת יום השואה. גם בשנה זו, יצאה המשלחת לשמונה ימי סיור על אדמת פולין וייצגה בכבוד את ארגון מגן דוד אדום ואת בני הנוער בישראל. יחד עם בני נוער נוספים מרחבי הארץ, עברו חברי המשלחת שבוע משמעותי וחשוב במהלכו התרגשו, התעצבו, שמעו על סיפורי גבורה שונים מניצולי שואה וחסידי-אומות-עולם שליוו אותם ולמדו רבות על עברו של העם היהודי וחוסנו במהלך מלחמת העולם השנייה.

עתליה מנחם, מתנדבת נוער מד"א ממרחב גלבוע שיצאה למשלחת, מספרת: "במהלך כל ימי המסע, ביקרנו באתרים שונים, לכל אחד מהם סיפור משלו, שמהווה חלק בלתי נפרד מפיסת ההיסטוריה המדממת של עם ישראל. אין לתאר את העוצמה של הליכה במדי מגן דוד אדום, ארגון המסמל חיים ומסירות נפש, במקום בו נרצחו שישה מיליון נפשות מבני עמנו, בעודנו מרימים את הראש בגאווה ומניפים את דגלי הארגון וארץ ישראל. כל אחד מאיתנו צבר חוויות שונות ואישיות, רגעים שהוא לעולם לא ישכח ותמונות שיחרטו בזיכרונו. הרגע הזה בשבילי היה במחנה ההשמדה אושוויץ'-בירקנאו בצריף מספר 2, צריף הנשים, בו שהתה סבתא רבא שלי, תקופה בלתי מבוטלת במהלך השואה. חלק מהייחודיות במסע הזה היא שלא ניתן להגדירו במילים, זאת פשוט חוויה מעצימה, מטלטלת רגשית ונפשית, מחזקת, מחברת אותך לעצם היותך יהודי, ויש לה חלק לא קטן בעיצוב אישיותך להמשך חייך. אחד הדברים שעזר לכל אחד מאיתנו לעבור את המסע הזה היה הביחד שלנו, הגיבוש, ותחושת השליחות שליוותה את כולנו".

במהלך המסע ביקרו חברי המשלחת של נוער מד"א במחנות הריכוז וההשמדה שבקרקוב, באושוויץ – בירקנאו, בלובלין, במיידנק, בטרבלינקה ובוורשה. כמו כן, מתנדבי נוער מד"א ערכו ביקורים גם במקומות היסטוריים נוספים בפולין, ביניהם אנדרטת רפפורט, אנדרטת הלב השבור, בית הכנסת בטיקוצ'ין, בית הכנסת הגדול בנוז'יק ועוד.

משלחות היוצאות לפולין אינן דבר חדש במד"א. מדי שנה, יוצאות מספר משלחות שונות שמטרתן להמשיך ולזכור את השואה ולהבטיח כי לעולם לא נשכח. משלחת נוספת של בוגרי מד"א יצאה בחודש נובמבר האחרון. בין חברי המשלחת, היה גם קובי אוסטרוביץ, בן 44, מתנדב במד"א משנת 1984 בתחנת חולון, והיום משמש כחובש בכיר ונהג אמבולנס.

"אבא שלי נולד בעיירה אוטווצק שבפולין בשנת 1926, ועם עלית הנאצים עברה המשפחה להתגורר ברחוב גזיבובסקי בווארשה. בקצה הרחוב, נמצא בית הכנסת 'נוזיק', זה בית הכנסת מיוחד, היחיד שנשאר עומד אחרי המלחמה בעוד כמעט כל ווארשה נחרבה. בחגים, היה סבי מתפלל בבית הכנסת הזה. לפני שהיה בן 13, עזבה משפחתו של סבי את ווארשה, ואבי לא הספיק לחגוג בבית הכנסת הזה את בר המצוה שלו. בגלל שמיהרו לעזוב את וארשה ולברוח, חגג אבי את בר המצוה שלו על גבול רוסיה, כשעוגת בר המצוה שלו הייתה עשויה מקליפות תפוחי אדמה. כשהגענו לבית הכנסת, הרגשתי שסגרתי מעגל עבור אבי וסבי, וההתרגשות שאחזה בי הייתה עצומה. זה המקום שבו אבי גדל והתחנך, ולא יכולתי שלא לפרוץ בבכי כשהגענו לשם. בשבילי זה ניצחון. בני יחגוג בר מצוה בקרוב, וזה מוכיח יותר מכל על ניצחוננו במלחמה הארורה הזו", מספר קובי אוסטרוביץ.

גם עבור בני קוזניץ, מתנדב מד"א בתחנת חולון מזה 20 שנה, היה המסע מרגש. "סבי המנוח, שעלה לארץ בגיל 13 היה יליד עיירת ביאליסטוק שבה ביקרנו. כשעשינו הכנה למסע הזה עוד בארץ, סיפרתי למדריך שסבא-רבא שלי היה יליד ביאליסטוק שבה עמדנו לבקר. ביום הראשון של המסע הגענו לעיירה, איתרתי את כתובת המגורים ואת כתובת המפעל לגלידה שסבא-רבא שלי ניהל. בערב הגענו למלון ומסתבר שהוא נמצא 300 מטר מהבית והמפעל שסמוכים אחד לשני.

יחד עם מדריך הקבוצה הגענו לצומת הרחובות של הבית. לצערנו גילינו כי הבניין הושמד במלחמה. סגירת המעגל מבחינתי הייתה שאיתרנו את הכתובת. הצטמררתי מהרעיון שאני נמצא כל כך קרוב לבית שבו גדל סבי. היה זה רגע מרגש עד דמעות", מספר בני קוזניץ.

עבור איתן רוטפוס, נהג אמבולנס ועובד מרחב איילון של מד"א, היה המסע לפולין מרגש במיוחד. אל המסע, הביא איתו איתן משא מיוחד- שופר שסבו יצר במהלך שנות המלחמה, ושרד עד היום. "סבי וסבתי הצליחו לברוח ולא היו במחנות. כשהגרמים הגיעו, לסבי לא היה שופר לתקוע בו ועל מנת לייצר שופר, הוא הגיע לאחד האטליזים ולקח קרן של בעל חיים כלשהו. סבי היה 'הנדימן' וייצר בעצמו את השופר, שחלקו החיצוני אינו מעובד אבל הפיה שדרכה תוקעים בו היא תקינה וטובה. לאורך המסע, השתמשנו בשופר הזה במספר מקומות, וקולות השופר היו הניצחון שלנו- של דור ההמשך, על הנאצים. תקענו בשופר במיידנק ובאושוויץ, ואף פגשנו תוקעים בשופר בבתי כנסת שונים. אין ספק שאני והשופר הצלחנו לסגור כאן מעגל ולהשמיע את קולם של היהודים- חד, חזק וברור, במקומות הכואבים הללו", מספר רוטפוס.

יניב קזז, רמ"ד בוגרים במד"א, מספר על החלקים המשמעותיים שהיו עבורו במסע. "כשהגענו למחנה ההשמדה באושוויץ, ירדו חברי המשלחת מההסעה עם דגלי מד"א וישראל. כך סיירנו במגורים, ראינו את ערימת המזוודות, הנעלים, שערות אדם, משקפיים ובגדים. משם המשכנו לביתן 10 בגטו בו התבצעו ניסוייו ועינוייו של דר' מנגלה על האסירים היהודים במחנה. מטרתו העיקרית הייתה למצוא הנוסחה להבאת תאומים לעולם. בעינוייו בדק נשים צעירות בהריון ועינה אותן "למטרות מחקר". המשכנו בסיורנו לעבר תאי הגזים, המשרפות. עברנו בתוך המקלחות של המחנה, שם ראינו בפינה שמורה את המקלחת של מפקד המחנה שם מובטח שיהיה זרם מים חמים. המשכנו לתאי הגזים והמשרפות של מחנה אושוויץ 1. המראות הללו נתנו לנו לחוש את קצה קצהו של מה שעברו היהודים בשואה, דבר שלא ניתן לדמיין ולתאר בכל דרך שהיא. ביציאה מתאי הגזים ערכו חברי המשלחת טקס "לכל איש יש שם" וקראו את שמות קרובי משפחותיהם שנספו בשואה. משם, המשכנו יחד לבירקנאו. חברי המשלחת עברו בשיירה דרך שער הכניסה למחנה, על מסילת ה"טרנספורט" משם עברו לביתן ההמתנה. זהו הביתן אליו הוכנסו היהודים שהגיעו ב"טרנספורט" והוחזקו לעיתים כמעט שבוע עד הכנסתם למחנה ללא מים או מזון. בצריף זה, שמענו את סיפור השופר של סבו של עובד מד"א, איתן רוטפוס, שופר אשר היה עמנו לאורך כל המסע. שופר זה הוכן בגטו ורשה לפני 70 שנה בדיוק על ידי סבו של איתן. שופר זה העניק למסע מתחילתו ועד סופו מעיין סגירת מעגל. במהלך המסע תקעו חברי המשלחת מספר פעמים בשופר זה ושמיעת הסיפור מאחוריו מילא את חברי המשלחת בהרגשת ניצחון והתרגשות".

מנכ"ל מד"א, רמ"ג אלי בין: "משלחות מד"א, הבוגרים והנוער מייצגים בכבוד על אדמת פולין מדי שנה את הארגון בפרט ואת העם היהודי בכלל. חשיבות ביקור המשלחות בפולין הוא עצום ואין ספק כי מדובר בחינוך ראוי והכרחי לדורות של נוער ישראלי, שעליהם לזכור ולא לשכוח. מד"א, כארגון שמציל חיים ומהווה את הארגון ההומניטארי המשמעותי ביותר בישראל, מציב לעצמו למטרה ללמד את בני הנוער שאסור לעמוד שותקים אל מול זוועות המתרחשות סביבנו".