לכתוב על הכאב והשמחה שיח' פואד פרו

זו הזדמנות לאחל לאבו זיאד שיח' פואד פרו בהצלחה בהוצאת ספרו הראשון בגיל 80 ולאחל לו שישאר חזק ושתמיד יכתוב שירי ביקורת ושירי עצב ושמחה, העיקר שזה השרשת חינוך בקרב הסובבים אותו בחברה הדרוזית.

התוכנית באה לתת במה לאנשים שלא יכלו להשמיע את מה שהם יצרו וחלקים גדולים מאנשי הרוח שהכירו את השירים וסגנון הכתיבה מציעים וממליצים לאבו זיאד להוציא ספר שיאגד את שיריו.

לסגור את התוכנית עם עוד שני שירים במיוחד לגולשים.

{YouTubeVideo id=r4Yr9pk4bxY}

פרק שני מפגש עם אבו זיאד פואד פרו, שמחבר בין עבר לעתיד, עם השרים והביקורת החברתית ובעיקר האיש אמיתי ולא מסתיר כלום בלב.

הכפר הישן בו גדל שיח' פואד, גלעין הכפר, האוכלוסיה העניה והמעט שהיה באותם זמנים שהמדינה רק בחיתוליה, שיח' פואד מצליח להתחבר לשירה ולצאת ממרכז הכפר לשכונה בה התחתן וגידל את ילדיו שכונת סואניה בדליה.

 לתוכנית בסרטון חלק 2

{YouTubeVideo id=vxEPxo_Wg2s}

אבו זיאד כותב מילדות שירה עממית ומעולם לא הוציא ספר, השנה בגיל 80 החליט להתחיל שהגיע הזמן להוציא ספר.

בכל יום רביעי יפורסם פרק בסדרה שמדברת על הזמנים בהם חיו אנשי דאלית אל כרמל בעוני, פחד ופשטות, באותם זמנים ולמרות כל המצב, הדבר לא מנע מאותם ילדים לכתוב לשיר ולהיות מאוהבי הספר והשירה.

אבו זיאד גידל משפחה למופת בכפרו דאלית אל כרמל, בניו קצינים ולוחמים במשמר הגבול, שכל את בנו הבכור זיאד ז"ל בצער רב ולמרות הכל הילדים מחבקים את שיח' פואד ולא עוזבים אותו לרגע, ממלאים את חלל הזמן בפעילות כתיבה ולימוד דת.

עוד מילדותו התפעל שיח' פואד מקריאת השירים בבית הספר, שיח' פואד זוכר איך סיים כיתה ח' בבית ספר חסון בכפר כאשר היו בכיתה 8 תלמידים בלבד ורק בגיל 34 חזר ללמוד וסיים עם בגרות שלם.

שיח' פואד כותב שירה עממית ומבקר דרכה את המצב הקיים בכפרים.

שיח' פואד מספר איך גדל בבית בגלעין הכפר ללא חשמל וללא מים שהגיעו יותר מאוחר, ומשחקי הילדות ששיחקו בשכונה.

שיח' פואד מספר על המשפה ושורשיה ועל ההיסטוריה של בית יד לבנים בדאלית אל כרמל ומזכיר את שמות המשוררים בכפר דאלית אל כרמל והמפגשים שנהגו לקיים.

לתוכנית בסרטון חלק 1

{YouTubeVideo id=zt2uJ_yxTTo}