ארגוני המורים לאן ?
ארגוני המורים הם איגודים מקצועיים, א-פוליטיים אשר מסתמנים לאחרונה כמוקצים, חלשים וכלא רלוונטיים, האם בגלל שמנעו קיום שגרת לימודים במוסדות החינוך בשנה שחלפה או בגלל שהתנגדו לקיצור חופשת הקיץ בצל נסיבות הקורונה?
או בגלל הימנעותם מנקיטת עמדה אקטיבית, בונה וחיובית?
בשנות החמישים ועל רקע של תחושת תסכול של מורי התיכון פרשו כמאתיים מורים והקימו איגוד לעצמם בעילה שהשכלתם ועבודתם חשובה וקשה יותר משאר מוסדות החינוך, אולם משרד החינוך התמהמהה בהכרה בהם. לימים נוצרו שני ארגוני מורים בחינוך העל יסודי.
הגננות והמורים בבתי ספר יסודיים מקבלים את משכורתם ממשרד החינוך/ הממשלה בעוד המורים בחינוך העל יסודי מקבלים את שכרם מהרשות המקומית או מהרשת הזכיינית בהפעלת בית הספר.
מטרות ארגוני המורים כפי העולה במסמכיהם, שלוש הן:
- לייצג את עובדי ההוראה .
- לשפר את מעמד המורה, עבודתו ושכרו
- לקדם ולהיות שותף במאבקים לשמירה על איכות החינוך בישראל.
אף על פי האמור במטרותיהם, אין ארגוני המורים מטפלים בנושאים פדגוגיים, עובדה זו משכיחה מלבם את העובדה, שעבודת החינוך מכוונת לילדים ושהם המרכז והיעקר בה, ואילו המורים הם המתווכים שעושים את עבודתם בכיתה עבור הילדים. ההחלטה של ארגוני המורים לא לראות את הילדים כלקוחות, אלא את המורים בלבד, מרחיקה אותם ממימוש מטרות הארגון וזוהי שגיאה בעלת משמעות רחבה ומרחיקת לכת, דהיינו טשטוש הראייה הפרספקטיבית והתמונה המרחבית הכוללת, הרי שקידום מעמד המורה מותנה בתפוקות שייתן לתלמידים ואשר הם פונקציה לשיפור מעמד המורה, עבודתו ושכרו דהיינו, שאין מטרה זו תלושה או מנותקת מאיכות הלמידה הניתנת לתלמידים.
כשבוחנים אנו את מעמדם הציבורי של מורי ישראל, לפי סקרים שנערכים מעת לעת, עולה כי הוא מן הנמוכים ביותר בעולם. מה ארגוני המורים עשו או עושים בכדי לשפר את דימוים ותדמיתם של המורים?
בוודאי שאי אפשר שלא לזקוף זאת לחובתם של ארגוני המורים. כן אפשר לזקוף זאת למדניות שמרנות היתר, ולקיבעון מחשבתי שמאפיינים את מדיניות ארגוני המורים. בפועלם ובצעדיהם של ארגוני המורים לא מובאים בחשבון ולא נשקלים דיים רמת היפגעות התלמידים והפגיעה בצרכים שלהם. היעדר הפעלת שיקולים אלה שמים את המורים בעמדת הלקוחות המרכזיים של ארגוני המורים ונעלם מעיניהם כי הם והמורים קיימים בזכות קיום התלמידים.
בבואנו לבחון את פעלו לאורך השנים עולה כי התנגדו למסקנות הוועדה שמינתה שרת החינוך לימור ליבנת בשת 2005, מלבי לקיים כל דיון מעמיק ולשקול את מסקנותיה. ארגון המורים העל יסודיים בשנת 2007 הוביל שביתה ארוכה והתבצר בעמדותיו מבלי להתחשב בתלמידים שהם המרכז והעיקר במערכת החינוך.
קיבעון מחשבתי והתבצרות בעמדות נצפה לעיין בתקופת הקורונה בשנה שעברה, נמנעו מקבלת שינויים בסדרי ההוראה אשר יכולים להתאים לתקופת המגיפה כמו, דרך לימוד מרחוק, לימוד בקפסולת.
התנגדו ומתנגדים להקטנת מספר התלמידים, דהיינו לפיצול הכיתה לשניים, חלק לומד ונוכח פיזית בכיתה והחלק השני לומד מרחוק, מהבית דרך הזום בו זמנית, אותם תכנים לשני החצאים ועריכת תחלופה ביניהם, גם לחשיבה מחוץ לקופסה זו מתנגדים הם! ממה החשש מחשיפת המורה, הלוח ואת סגנון הלמידה ואיכות השליטה בכיתה הם הבעיה של ארגוני המורים ? והתנגדו לקיצור חופשת הקיץ בכדי לערוך השלמות לתלמידים.
איפה ארגוני המורים בעניין השותפות לקידום איכות הלמידה בישראל? הרי שזו מטרה מרכזית להגדרתם, אילו צעדים נקטו בכדי לקדם את פרדיגמת התלמיד החוקר, התלמיד העצמאי, הסקרן, האוהב ושואף ללמוד?
כיצד פעלו לקידום למידה בצוות וחשיבה צוותית בתהליכי הלימדה? מה תרמו לקידום עצמאות המערכת החינוכית הלוקאלית, ולמנהלי מוסדות החינוך, האם פעלו להרחיב את סמכויותיהם ?!
מה עשו בכדי להכשיר את המורים במציאות החדשה של תקופת הקורונה, החיים בצילה או לצדה האם השותפות הינה שותפות אמת או שמא שותפות למראית העין והיכן המטרות שארגוני המורים הציבו לנגד עיניהם ומה עושים בכדי לקדם אותם?
שותפות אמת, עשייה בראש פתוח ללא שמרנות יתר, משמעה שגם ארגוני המורים ירדו מתחת לאלונקה ויישאו על כתפיהם את העשייה החינוכית באופן אקטיביסטי ולא להציב את עצמם בעמדת הצופה, המבקר והמתנגד, אז מערכת החינוך תשתווה לקיים במדינות הנאורות ויחד איתה מעמד המורים יעלה על נס. זוהי ההזדמנות לחשב דרך מחדש, לעשיית חשבון נפש, ולבחון את מידת הרלוונטיות של עשיית ארגוני המורים ותרומתם למערכת ולתלמידים ומאידך גיסא למורים.
