לבנון בצומת היסטורי, רגע ההכרעה הזמן להשיב את הריבונות, שעת ההכרעה של לבנון מול חזבאללה.

 

היחלשות חזבאללה סדק ראשון במאזן הכוחות, ארגון חזבאללה חווה בתקופה האחרונה פגיעה משמעותית ביכולותיו הן ברמה המבצעית והן ברמת ההנהגה. מבצעי סיכול ממוקד, חיסול צמרת פיקודית ופגיעה בתשתיות לוגיסטיות יצרו מציאות שבה הארגון איננו עוד באותה עוצמה צבאית ותודעתית שאפיינה אותו בעשורים האחרונים.

 

כאשר ארגון חצי צבאי מאבד חלק ממוקדי הכוח שלו, נוצר חלון זמן קצר שבו המדינה יכולה לשוב ולתפוס את מרכז הבמה. זהו חלון שלא נפתח פעמים רבות.

 

בתמונה שריף בדר

ניתוק ציר התגבורת האיראני, הפגיעה בציר האסטרטגי שבין איראן ללבנון משנה את כללי המשחק, איראן הייתה במשך שנים עוגן אספקה, הכוונה ומימון לחזבאללה. חיסול צירי תגבורת והחלשת המעטפת האזורית מציבים את הארגון במצב תלותי ושברירי יותר מאי פעם.

במצב כזה, האחריות והיכולת עוברת לממשלה הלבנונית, ככל שההשפעה האיראנית נחלשת, כך מתרחב מרחב הפעולה של המדינה הריבונית.

רוח גבית מערבית ובמיוחד צרפתית, המערב מביע תמיכה במהלך אזורי רחב יותר, והפעם לא מדובר רק בעמדה דיפלומטית סמלית. מדינות מפתח, ובראשן צרפת בעלת קשרים היסטוריים עמוקים עם לבנון מאותתות על נכונות לסייע בתהליך ייצוב אמיתי, בתנאי שיתקיים מהלך ברור של חיזוק המדינה ופירוק מוקדי כוח חמושים חוץ־ממשלתיים.

גם ארצות הברית עשויה להעניק סיוע ביטחוני, כלכלי ומדיני לממשלה שתפגין ריבונות אפקטיבית ותחזק את הצבא הלבנוני כגורם הבלעדי האמון על הביטחון.

הזדמנות להצטרפות למהפך אזורי, המזרח התיכון מצוי בתהליך שינוי מואץ. מדינות שבעבר היו שרויות בעימותים כרוניים בוחרות כיום במסלול של שיתוף פעולה, פיתוח כלכלי ויציבות אזורית. ישראל, איחוד האמירויות הערביות ומדינות מפרץ נוספות כבר יצרו תשתית לשיתופי פעולה חדשים במסגרת הסכמי אברהם.

לבנון יכולה להישאר מאחור או לבחור להצטרף. המשמעות אינה רק ביטחונית; מדובר ברכבת אזורית דוהרת של השקעות, טכנולוגיה, אנרגיה, תיירות ושיקום כלכלי. מדינה ריבונית, יציבה ומאוחדת היא תנאי סף להצטרפות למהלך כזה.

הלגיטימציה הפנימית הציבור עייף מעימותים, מרבית אזרחי לבנון משלמים את מחיר העימותים המחזוריים: פגיעה בתשתיות, קריסה כלכלית, חוסר יציבות מתמשך. רבים מהם חשים כי המדינה איננה מפעילה ריבונות מלאה ואיננה מציבה גבול ברור בין אינטרסים לאומיים לבין אינטרסים ארגוניים.

כאשר הציבור עייף מחוסר היציבות, וכאשר הארגון החמוש מוחלש, וכאשר המערכת הבינלאומית נכונה לסייע מתקיימים יחד שלושת התנאים הנדירים לשינוי עמוק.

 

שיקולי סין ורוסיה מגבלות התמיכה באיראן, אחד המשתנים החשובים בזירה הבינלאומית הוא עמדתן של רוסיה ו-סין כלפי איראן. אף ששתיהן מקיימות קשרים מדיניים וכלכליים עם טהראן, סביר כי ינהגו בזהירות רבה בכל הנוגע להצטרפות למערכה ישירה או לתמיכה צבאית רחבה.

 

ראשית, רוסיה מצויה בעיצומה של מלחמה ממושכת מול אוקראינה, מה שמגביל משמעותית את מרחב התמרון הצבאי והמדיני שלה. פתיחת חזית עקיפה או ישירה נוספת עלולה להכביד עליה בזירה הבינלאומית והכלכלית.

 

שנית, שתיהן מבינות כי עימות רחב מול קואליציה מערבית הכוללת את ארצות הברית ומדינות אירופה טומן בחובו סיכון אסטרטגי גבוה, שספק אם ייטיב עם האינטרסים שלהן.

 

שלישית, קיים חשש ממשי מהידרדרות בלתי מבוקרת שתוביל להסלמה אזורית רחבה ואף למלחמה עולמית תרחיש שאיננו משרת אף אחת מהמעצמות.

 

ולבסוף, לשתי המדינות אינטרסים כלכליים משמעותיים הקשורים באנרגיה ובשוקי הנפט, כאשר קשריהן עם איראן הם חלק ממארג רחב יותר של איזונים גלובליים. פגיעה חמורה ביציבות האזורית עלולה לערער אינטרסים אלו במקום לחזקם.

 

זהירותן היחסית של מוסקבה ובייג'ינג עשויה, אם כן, לצמצם את מרחב הגיבוי הבינלאומי של איראן ולחזק עוד יותר את חלון ההזדמנויות העומד בפני לבנון.

 

הצבא הלבנוני עמוד התווך האפשרי, חיזוק הצבא הלבנוני ככוח הביטחוני הבלעדי והבלתי מעורער במדינה איננו רק יעד ביטחוני אלא יעד מדינתי. צבא אחד, שרשרת פיקוד אחת, אחריות לאומית אחת. זהו הבסיס לריבונות אמיתית ולשיקום אמון האזרחים במוסדות המדינה.

 

פירוק הדרגתי ומוסכם של נשק בלתי מדינתי, לצד שילוב מנגנוני פיקוח בינלאומיים וסיוע כלכלי, יכול להפוך משבר להזדמנות היסטורית.

 

הרגע שלא יחזור- סיכום, היום ייתכן שהוא הרגע הנכון ביותר שעמד בפני לבנון בעשורים האחרונים. חולשת חזבאללה, היחלשות ההשפעה האיראנית, רוח גבית מערבית, עייפות ציבורית, זהירות המעצמות מהמזרח ומגמה אזורית של התייצבות כל אלה מצטלבים לנקודת הכרעה.

 

האם ממשלת לבנון תבחר לשמר את הסטטוס קוו השברירי, או שתפעל באומץ לשנות את המפה הפוליטית והאזורית לשנים קדימה? ההיסטוריה מלמדת: הזדמנויות אסטרטגיות אינן ממתינות זמן רב.

 

 

הכותב, שריף בדר, הוא אזרח ישראלי, בן העדה הדרוזית תושב הכפר חורפיש, גמלאי מערכת הביטחון, קצין מילואים שנמצא בגזרה הצפונית מאז תחילת אירועי ה-7 באוקטובר.