רגע לפני בחירות

היא נובעת מתפיסת עולם הרואה בביטחון הלאומי, במנהיגות אסטרטגית וביחסים שבין המדינה לבין הקהילות החיות בה מרכיבים מרכזיים בעיצוב עתידה של ישראל.

 

כאזרח דרוזי התומך בנתניהו, אני סבור שיש לבחון את דרכו לא רק על פי הצהרותיו הפוליטיות, אלא גם על פי ההחלטות שקיבל ברגעים קריטיים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך התרחשה ביולי 2025, כאשר העדה הדרוזית בסווידה שבדרום סוריה עמדה בפני טבח אכזרי וניסיון לטיהור אתני קשה על רקע עדתי.
המשבר הזה המחיש מדוע מנהיגות חשובה, מדוע אי אפשר להפריד לחלוטין בין ביטחון ישראל ליציבות האזורית, ומדוע אני סבור שנתניהו ראוי להכרה על תגובת ממשלתו לאירועים.

 

האלימות בסווידה לא הייתה עבורנו סכסוך גאופוליטי רחוק. היא הייתה משבר שנגע ישירות לאחינו שיש לנו איתם קשר דתי, משפחתי ותרבותי עמוקים מאוד, ונחשבים להמשכיות ישירה לדרוזים בישראל, הדיווחים מדרום סוריה תיארו טבח, הרג, אונס והשפלות נגד אזרחים, בנוסף לביזה והפרות חמורות במהלך הלחימה, היקף האלימות עורר חשש כבד לגורלה ולביטחונה של העדה הדרוזית בסוריה.
 

 

עבור העדה הדרוזית בישראל, האירועים היו אישיים וכואבים. אי אפשר היה להתבונן בסבלן של משפחות דרוזיות מעבר לגבול באדישות. הקשרים בין הקהילות הדרוזיות חוצים גבולות מדיניים, והסכנה בסווידה הורגשה היטב גם בישראל.

 

ביולי 2025 הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם שר הביטחון ישראל כ״ץ, על תקיפות צה״ל נגד כוחות צבא סוריים וציוד צבאי שנכנסו לאזור סווידה. ישראל תקפה גם מטרות בדמשק עם החרפת המשבר. ממשלת נתניהו הצהירה כי ישראל תפעל למנוע פגיעה בדרוזים.
 

 

אלה היו החלטות בעלות משמעות. התערבות צבאית כרוכה בסיכונים: הסלמה, עימות מדיני ואפשרות להתרחבות המערכה האזורית. למרות זאת, הממשלה הישראלית בחרה לפעול, והציגה את הגנת הדרוזים ואת מניעת התבססותם של כוחות צבאיים המאיימים על דרום סוריה כחלק מאחריותה וכאינטרס ביטחוני, בהמשך לכך נסוגו כוחות ממשלת סוריה מסווידה, אף שהאלימות וחוסר היציבות באזור נותרו בעיות חמורות.
 

 

מבחינתי, זהו מרכיב משמעותי בהערכת מנהיגותו של נתניהו, מחויבות לעדה הדרוזית נבחנת יותר מכול כאשר היא מתורגמת למעשים ברגע של סכנה.
 

 

קל להצהיר על סולידריות. קשה הרבה יותר לקבל החלטות מורכבות באזור נפיץ, כאשר כל פעולה עלולה לגרור השלכות מדיניות וביטחוניות, בסווידה ממשלת נתניהו לא הסתפקה בהצהרות דאגה, אלא נקטה פעולה צבאית ישירה, וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שאני רואה באירוע הזה ביטוי למנהיגות.
 

 

כאזרחי ישראל אנו מודעים כי ביטחון מחייב עוצמה, הרתעה ובהירות אסטרטגית בעיקר שישראל נמצאת בסביבה אזורית מורכבת, מנהיגיה חייבים להביא בחשבון לא רק איומים מיידיים, אלא גם את האפשרות שחוסר היציבות של היום יהפוך לאיום אסטרטגי מחר, אני יודע ומאמין שנתניהו מבין את המציאות הזאת.

 

ניסיונו הרב בשלטון, היכרותו עם מנהיגים בעולם ואת הדגש שהוא שם על שמירת יכולותיה הצבאיות של ישראל ועל חופש הפעולה הביטחוני שלה, המלחמות והמשברים הביטחוניים של השנים האחרונות המחישו כי ישראל זקוקה למנהיג נחוש ואיתן, שמסוגל לצאת מהמשבר ולהוביל להישגים כבירים ולניצחון, תמיכה בנתניהו אינה מחייבת להתעלם מהאסון שחוותה מדינת ישראל, היא מחייבת לשאול איזו הנהגה, אילו מדיניות ואילו הסדרים אסטרטגיים יוכלו להבטיח בצורה הטובה ביותר את עתידה של ישראל.

 

עמדתי היא שניסיון חשוב, שהרתעה חשובה ושיכולת לקבל החלטות קשות חשובה. אני סבור שמכלול פועלו של נתניהו, לרבות תגובת ממשלתו למשברים גם בישראל וגם בסווידה, מספק סיבות לתמוך בהנהגתו, ובה בעת להמשיך לדרוש אחריות והפקת לקחים.

 

יש לבחון את מורשתו של נתניהו גם דרך הישגיו המדיניים, הסכמי אברהם, שנחתמו בשנת 2020, כוננו יחסים רשמיים בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין ופתחו אפשרויות חדשות לשיתוף פעולה בתחומי המסחר, ההשקעות, התיירות, הטכנולוגיה והביטחון, ההסכמים ערערו על ההנחה שלפיה התקדמות ביחסי ישראל עם מדינות ערב חייבת להמתין תמיד לפתרון כולל של הסכסוך הישראלי פלסטיני, ההסכמים התאפשרו בזכות שילוב של מדיניות ישראלית, אינטרסים של מדינות ערב ומעורבות דיפלומטית אמריקאית. עם זאת, לנתניהו היה תפקיד מרכזי בקידומם, ואני רואים בהם בצדק הישג מדיני משמעותי.

 

הם הוכיחו שישראל יכולה לבנות שותפויות חדשות בעולם הערבי על בסיס אינטרסים משותפים והכרה במציאות האזורית המשתנה, ועבור הדרוזים, שקהילותיהם חיות בישראל, בסוריה ובלבנון, מזרח תיכון יציב ומשתף פעולה יותר יהיה בעל חשיבות מיוחדת, הסדרים אזוריים שיצמצמו את השפעתם של ארגונים חמושים עוינים וייצרו הזדמנויות לשיתוף פעולה כלכלי ומדיני עשויים לתרום לביטחונן של קהילות מיעוט.

 

דיפלומטיה אינה יכולה להחליף עוצמה צבאית, כשם שעוצמה צבאית אינה יכולה להחליף דיפלומטיה, אסטרטגיה מוצלחת מחייבת את שתיהן ואני מאמין שהשילוב בין מנהיגות המתמקדת בביטחון לבין דיפלומטיה אזורית הוא אחד היתרונות של דרכו המדינית של נתניהו.

 

ביטחונה של מדינה אינו תלוי רק בצבאה, הוא תלוי גם בחוסן הכלכלי שלה, ביכולותיה הטכנולוגיות, בכוח העבודה שלה וביכולתה להמשיך לספק שירותים ציבוריים גם בתקופות משבר, ענפי הטכנולוגיה, התעשיות הביטחוניות, מוסדות המחקר והתרבות היזמית של ישראל הפכו אותה לשחקנית חשובה בכלכלה העולמית.

 

הליכוד מזוהה לאורך שנים עם דגש על יוזמה פרטית, תחרות, יזמות וקשרים כלכליים בינלאומיים, גישה זו מדברת אליי משום שאני מאמין שהזדמנויות כלכליות הן מרכיב חיוני בעוצמתה הלאומית של ישראל, במקביל, הצלחה כלכלית חייבת להגיע גם למשפחות מן השורה. מחירי הדיור, המזון, התחבורה ואיכות השירותים הציבוריים נותרו אתגרים משמעותיים, גם העלויות העצומות של המלחמה מחייבות ניהול תקציבי אחראי.

 

עבור היישובים הדרוזיים, הזדמנות כלכלית צריכה להתבטא בשיפור ממשי: תשתיות טובות יותר, הזדמנויות חינוכיות, פתרונות תכנון יעילים, גישה לתעסוקה ותמיכה בפיתוח עסקים. תמיכתי בנתניהו אינה מבוססת על הטענה שכל הבעיות הכלכליות נפתרו, אלא על האמונה שכלכלה ישראלית חזקה, חדשנית ומחוברת לעולם היא יעד לאומי חשוב, ועל הממשלה הבאה בראשות נתניהו להמשיך להוכיח שהמדיניות הכלכלית שלה יכולה להביא תועלת ממשית לכל חלקי החברה, לרבות ביישובים הדרוזיים.
תמיכתי בנתניהו נשענת על שלוש אמונות מרכזיות.

 

ראשית, ישראל זקוקה להנהגה הרואה בביטחון הלאומי אחריות מרכזית. האיומים על המדינה מחייבים ניסיון אסטרטגי, מוכנות צבאית, בריתות חזקות ונחישות לפעול בעת הצורך. שנית, על ישראל להמשיך לפתח שותפויות מדיניות וכלכליות המחזקות את מעמדה באזור, הסכמי אברהם הוכיחו שדיפלומטיה אזורית יכולה להניב תוצאות משמעותיות גם בהיעדר הסדר כולל במזרח התיכון.
 

 

שלישית, היחסים בין ישראל לאזרחיה הדרוזים חייבים להתבסס על מחויבות הדדית, האירועים בסווידה הוכיחו שגורלה של הקהילה הדרוזית שמעבר לגבולות ישראל עשוי להפוך לסוגיה דחופה עבור ממשלת ישראל, בעלת השלכות הן על הביטחון האזורי והן על חייהם של אזרחים.

 

אני מכיר בכך שלנתניהו יש מבקרים, ושחלק מחששותיהם רציניים, אולם מנהיגות פוליטית יש לבחון על פי התמונה המלאה: האתגרים שעמם התמודדה, ההחלטות שהתקבלו, ההישגים שהושגו, הכשלים המחייבים תיקון והכיוון שהיא מציעה לעתיד, אני מאמין שניסיונו של נתניהו, מדיניות הביטחון שלו, הישגיו המדיניים וההתערבות של ממשלתו במהלך המשבר בסווידה מספקים סיבות משמעותיות לתמוך בו.

 

אני תומך בבנימין נתניהו משום שאני מאמין שהוא הוכיח נכונות להגן על האינטרסים האסטרטגיים של ישראל, ובמקרה של סווידה גם לפעול כאשר ביטחונם של הדרוזים הפך לסוגיה דחופה, עמדתי אינה שכל מנהיג צריך להישפט על פי אירוע אחד, או שממשלה כלשהי צריכה להיות פטורה מביקורת, עמדתי היא שמנהיגות נבחנת בהחלטות, ואת ההחלטות יש להעריך על רקע הנסיבות שבהן התקבלו.

 

מבחינתי, ההתערבות בסווידה הייתה החלטה כזאת, היא חיזקה את אמונתי שביטחון, בהירות אסטרטגית ונכונות לפעול הם תכונות הכרחיות בהנהגת ישראל.