מיעוטים בצל עליית משטר הטרור בסוריה

אך הוואקום המהפכני שנוצר בסוריה לצד הצורך של השמדת ארגון הטרור חיזבאללה בלבנון וסוריה, ומחיקת ההשפעה והשליטה האיראנית כמו כן המלחמה נגד אוקראינה שאילצה את רוסיה להרפות ולדלל כוחות עד מאוד בסוריה, יצרו את ההזדמנות בפני הכוח הגדול היחיד המתנגד למשטר שנותר בשטח להשתלט על המדינה, ויש לציין שאפילו אל ג'ולאני לא האמין שהדרך לדמשק תהיה כל כך סלולה וקלה שכמעט ללא התנגדות יצליח בכמה שעות להשתלט על המדינה.

על אף שלישראל לא הייתה מעורבות ישירות במתרחש, עיתוי המתקפה אינו מקרי אלא הושפע במידה רבה מאירועים שהתרחשו במסגרת המלחמה שפרצה בעקבות טבח ה 07 באוקטובר, וככל הנראה "היאת תחריר אלשאם" תכננו את המתקפה בחודשים האחרונים בהנחיה וליווי צמוד של המודיעין הטורקי, פרסו מחדש כוחות בגבולות מחוז אידלב ונערכו צבאית לקראתה.

עדיין, גורם ההפתעה מילא כאן תפקיד מרכזי. המתקפה נפתחה בעוד 'ציר ההתנגדות' שבהובלת איראן נמצא בנקודת חולשה קריטית. חיזבאללה ויתר המיליציות השיעיות נפגעו קשות עקב הלחימה הממושכת עם ישראל, וביתר שאת לאחר מבצע "חיצי הצפון" שהובילה ישראל בזירת לבנון נגד חיזבאללה מאז ספטמבר 2024. הנוכחות הרחבה של גורמי 'ציר ההתנגדות' בחלב ובאזורים נוספים בסוריה הידלדלה עד רמת הנעלם עם העברת חלק מהפעילים ללבנון וכתוצאה מגל החיסולים שביצעה ישראל בזירה. המורדים המסונכרנים עם זרועות הביטחון ומקבלי ההחלטות הטורקים זיהו הזדמנות ואור ירוק טורקי לתקוף ונכנסו לפעולה.

מתקפת הפתע של כוחות המורדים הביכה את רוסיה. הפיקוד הצבאי הרוסי בסוריה, שהופתע מכיבושה המהיר של העיר חלב, הגיב  לראשונה מאז 2016 בהפצצות אוויריות נגד  המורדים בעיר, בניסיון לסייע לנאמני שלטונו של אסד. בקרמלין ניסו להמעיט בגודל האירוע וההצהרות הרשמיות הסתפקו בהבעת דאגה עמוקה מההסלמה.

התועמלנים הטילו מיד את האחריות על ארצות הברית ואוקראינה, שלדבריהם עומדות מאחורי המתקפה, ואף הדגישו כי טורקיה  הפרה את הסכמות אסטנה מ-2017. מוסקבה נבוכה גם מחולשת צבא סוריה שנטש את חלב, מנפילת ציוד צבאי רוסי רב לידי המורדים, וכן מנטישת כוח צבאי רוסי גם את שדה התעופה כווירוס שבעיר. בשל אי-שביעות רצון ניכרת מהתנהלות הדרג הפיקודי, פוטר מפקד הכוחות הרוסיים בסוריה.

טורקיה נתנה אור ירוק למורדים במערכה הנוכחית בסוריה. כמעט לאורך כל מלחמת האזרחים בסוריה, המורדים הנמנים על האגף האיסלאמיסטי זכו לתמיכה צבאית, כלכלית ולוגיסטית של טורקיה. לטורקיה שני אינטרסים מרכזיים מול סוריה האחד, פגיעה בשלוחה הסורית של המחתרת הכורדית וצמצום השליטה האוטונומית הכורדית בצפון מזרח סוריה עד כדי טיהור אתני אם הדבר יתאפשר, השני, החזרת חלק משמעותי מ-3.5 מיליון הפליטים שהגיעו לשטח טורקיה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. לשם כך, בין היתר, טורקיה הייתה מעוניינת להקים רצועת ביטחון בצפון סוריה אשר תיתן מענה גם לחששות הביטחוניים של אנקרה וגם תאפשר את החזרת הפליטים לאזור, שיהיה בשליטה ביטחונית טורקית.

את התמיכה הטורקית במורדים הסורים, בעיקר בגורמים הג'האדיסטים, המשכיות לשלטון אסלאמי יש האומרים עות'מאני ולהחזיר את השליטה הטורקית/עותומאנית לימי קדם במזרח התיכון, כמו כן ניסיון לצמצם את השליטה האוטונומית הכורדית, כולל לחץ על ממשל טראמפ הנכנס להוציא את הכוחות האמריקאים מסוריה, אשר תומכים בכורדים.

דבר אחד לא נלקח בחשבון בתוכניות של הייאת תחריר אלשאם ונותנת החסות טורקיה וזה המיעוט הדרוזי בסוריה, וכוח העמידה והתעוזה של המיעוט הדרוזי שהזכיר להם את ניסיון העבר שלהם מול הכורדים, ולזה התווסף האולטימטום הישראלי שהזהיר את המשטר החדש מפגיעה במיעוט הדרוזי, ואף פעולות מנע ישראליות שיזמה בתקיפת נקודות צבאיות וריכוזי ציוד צבאי כבד שמהווה איום בעיקר על הדרוזים בטווח הקרוב, וסיכוי לאיום עתידי על כוחות צה"ל במקרה של היתקלות אפשרית, ואם נרצה להבין את המניע הישראלי לצאת בגלוי ולהצהיר בדרגי ראש ממשלה שר ביטחון ושר חוץ בנוסף לדרג הצבאי הבכיר על חסות והגנה על הדרוזים בסוריה, הרי לזה יש כמה סיבות שהמניע הביטחוני בפירוז דרום סוריה מנשק להרחקת איום הטרור מגבולות ישראל הוא מרכזי בגישה הישראלית, אך לא רק, שהרי הברית בין הדרוזים ליהודים עתיקת יומין שמתחילה בימי הנביא יתרו (שועייב) ומשה רבנו, ונמשכת בימינו אנו שבהן הברית בין הדרוזים והיהודים בישראל היא החזקה והאיתנה מכול ברית עמים.

ההנהגת הדרוזית בישראל משקיפה בדריכות אחר כל המתרחש באזורי הדרוזים בסוריה, ופועלים במסדרונות השלטון והצבא כדי להבטיח את שלומם של אחיהם בסוריה, וכן לדאוג להעביר סיוע הומניטארי ורפואי לדרוזים בסוריה בעיקר לאחר שהממשל בדמשק נוהג בצמצום הגעת מוצרים בסיסיים לשווקים באזורי הדרוזים, והאבטלה חסרת התקדים באזורים אלה, וגם הפסקת תשלומי הפנסיה והמשכורות לכל מי שקיבל זאת בתקופת משטר אסד, ואם לא די בכך המשטר החדש סגר שני מפעלים מרכזיים במחוז סווידה האחד הוא מפעל לייצור עראק "ערק אלריאן" המפורסם, ומפעל נעליים ששני מפעלים אלה העסיקו רבים מתושבי סווידה הדרוזים.

עיקר המחלוקת עם הדרוזים היא הדרישה שלהם לקיים משטר חילוני לא מרכזי, שסוריה תונהג בשיטת הפדרציות או מחוזות בניהול עצמאי כאשר כולם יהיו כפופים למדינת האם סוריה, דבר שלא מתקבל במסדרונות השלטון החדש כמו כן בקרב נותנת החסות טורקיה שהרצון שלהם לקיים משטר מרכזי שמונהג לרוב לפי השריעה האסלאמית, והדבר נהיה יותר מדאיג למיעוטים אחרי פרסום המינויים החדשים של השרים ובעלי תפקידים פוליטיים וצבאיים, שכולם נמנים על תומכי ג'בהת אלנוסרה וחלקם בכלל אינם סורים, כאלה שהגיעו לסוריה מצ'צ'ניה, אוזבקיסטן, מצרים, ומדינות נוספות שהגיעו למטרות ג'יהאד בסוריה והשתלבו בכוחות של ארגון הטרור הייאת תחריר אלשאם, ותפסו עמדות מפתח בארגון במרוצת השנים, וכעת גם מקבלים תפקידי מפתח במדינה הסורית החדשה, הדרוזים סירבו לאפשר השתלטות כוחות הייאת תחריר אלשאם על הר הדרוזים, וסירבו למסור את נשקם בזמן שעדיין לא הושלמה הקמת המדינה הלגיטימית, ובעצם עדיין לא קיימת ממשלה לגיטימית ולא חוקה לגיטימית ולא צבא לגיטימי, לכן עד שכל אלה לא יתקיימו הדרוזים לא ישתפו פעולה, החלטה שהתגלתה כנכונה בעיקר לאחר האירועים בחומס כאשר העלאווים מסרו בחלקם את הנשק שהיה ברשותם, ואז התחילה תופעה של התחשבנות עם המיעוט העלאווי שראש המשטר הנופל היה נמנה עליו, ובחודשיים האחרונים אנחנו עדים למעצרים והיעלמות ורציחות בקרב המיעוטים בחוף הסורי על רקע זהות אתנית, ונגלה כי אם הדרוזים היו מאפשרים השתלטות כזו ומסירת נשק, גורלם היה זהה לזה של המיעוט העלאווי בחוף הסורי.

הדרוזים בישראל מהווים משענת איתנה ואמצעי לחץ משמעותי להבטיח הגנה למיעוט הדרוזי בסוריה, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית שיח' מופק טריף מקיים פגישות ושיחות עם בכירי הממשלה בישראל, כמו כן עם בכירים בממשל האמריקאי, רוסיה ואירופה למטרה זו, כמו כן אנוכי ומספר דמויות ציבוריות פועלים חלק בזירה המקומית וחלק בזירה הבינלאומית ומשיחותיי בפרלמנט האירופי נדרשתי להגיש ניירות עמדה ותיעודים המכילים הוכחות לחריגות של המשטר החדש נגד המיעוטים, וצפויה לי סדרת פגישות קרובות בארה"ב בנושא המיעוטים בסוריה.

לפני מתן הכשר בינלאומי לממשל החדש בסוריה חשוב שתיבחן התנהלות זרועות המשטר באזורי המיעוטים, יותר מאשר הצהרות ראשי המשטר, כי אנחנו מזהים פער עצום בין ההצהרות שמציגות את הממשל החדש בפנים יפות וליברליות לבין התנהלות זרועות המשטר בפועל שמשליטות משטר שריעה אסלאמית בהדרגתיות, ונוכחנו לראות זאת בשינויים שנעשו בתוכניות הלימודים בסוריה.