"ג'וני הגיע למגרש יחד עם הטיל שגדע את חייו"

פורטל הכרמל והצפון מוביל מאז האסון במגרש הכדורגל במג'דל שמס מסע הנצחה לזכר הנרצחים ולמען ההורים שמתקשים לעכל את האבדיה. 

כתבות בנושא בקישורים: "אדהם ועינאיה:"כל ילדי מג'דל שמס הם ילדינו" "ההורים של ג'יווארה ז"ל מדברים על האסון" "ליית אבו סאלח להתמודד יום יום עם האבדן של פג'ר".

נסמה אברהים תושבת מג'דל שמס, היא אמא שכולה שאבדה את בנה הבכור ג'וני ז"ל בפגיעת הטיל של חזבאללה במגרש המשחקים ואשר רצח 12 ילדים וילדות.

נסמה מדברת על הכאב שחי איתם ומלווה את המשפחה ואת משפחות 12 הנרצחים. נסמה: "ברגע שהטיל נפל במגרש אני הייתי עם שני הילדים האחרים בבריכת השחייה, וג'וני ביקש ללכת לראות את החברים שלו במגרש".

"כשאני פוגשת את המשפחות השכולות שילדיהן נהרגו יחד עם בני, מרגישה שיש לנו אותו כאב, אנחנו הקמנו את העמותה, כדי להנציח את זכר ילדינו ולעזור לחברה, כשאנחנו נותנים מעצמנו מרגישים טוב, אנחנו אנשים שמאמינים בגורל ולא ביקשנו מלחמה ונקמה".

ג'וני ז"ל

נסמת:"אני כל הזמן נדרתי את חיי לילדיי, אחרי מותו של ג'וני, היה לי מאד קשה, ואז התאפסתי ואמרתי, יש לי ילדים אחרים שצריך לטפל בהם ולא להפקירם, דאגתי שהם יטופלו ע"י מומחים, אנחנו כולנו בבית מטופלים ע"י פסיכולוגים, פסיכיאטר וטיפול רגשי".

"הכי קשה בעולם זה לאבד ילד, אני אומרת להורים ילד לא צריך שתקנו לו מתנות ותתנו לו כסף, ילד צריך להקדיש לו זמן ולתת לו חום ואהבה, לעודד ולתמוך בו, מצפוני נקי מאד מבחינה זו, כי כל חיי הקדשתי לילדים שלי וג'וני קיבל את כל האהבה והחום".

נסמה נזכרת ברגעים הקשים שהיא ומשפחתה עברה בזמן שהייתה אזעקה ונפילת הטיל בלב הכפר, היא מספרת שבעלה ודיע היה בבית וג'וני הגיע הביתה לכמה דקות, חיבק את אביו ואמר לו שהוא עולה למגרש, הוא הגיע למגרש יחד עם הטיל שגדע את חייו.

"בעלי ודיע רץ למגרש לשם הגיעו מלא תושבים, הוא בישר לי בטלפון שג'וני הלך, הוא ראה אותו שרוע חיבק אותו ונפרד ממנו, בעלי נחשף למראות הקשים של ההרוגים וראה את ההרס הגדול במקום ואת 45 הפצועים שהיו במגרש".

נסמה מספרת על הזמן הארוך שעבר עד שנתנו לה לראות את בנה ההרוג, אלה רגעים שממשיכים ללוות אותה ואת בעלה.

"אחרי האירוע הקשה, אנחנו קיבלנו חיבוק ענק והזדהות מקיר לקיר, מכל תושבי המדינה ומחו"ל, עד היום מגיעות מדי יום משלחות שמחבקות אותנו המשפחות השכולות, ההזדהות הזו מאד הקלה את כאבנו".

נסמת:"מאז האירוע ביקרתי במגרש פעמיים, אין לי בעיה לבקר במגרש, אבל קשה לי לראות ילדים משחקים במגרש כשג'וני לא איתם".

נסמה מספרת שהחברים של ג'וני מבקרים בביתם כל הזמן, ומספרת על ג'וני שהיה חבר של כולם, "הוא היה ילד חברותי מאד, כולם אהבו אותו, כי היה חבר של כולם, אני ראיתי בו ילד גדול, היו לו יכולות ורצון להצליח, אהב ספורט מאד, ובעיקר כדורגל, לא אהב לשבת בבית ספר, רצה להיות בתזוזה ולעסוק בספורט, ילד כריזמטי מאד שהשאיר חותם, תמיד אהב לעזור לאחרים ולתת יד לחלשים ונתן תשומת לב לבעלי צרכים מיוחדים, הוא מאד חסר לי, כל הזמן הוא נמצא איתנו והזיכרונות מאד כואבים".