ההורים של ג'יווארה ז"ל מדברים על האסון

בשבת 27 ביולי 2024 אחר הצהריים התפוצצה רקטה שנורתה מלבנון במגרש משחקים במרכז היישוב מג'דל שמס ברמת הגולן. עשרות ילדים ששיחקו כדורגל נפצעו, 12 ילדים ובני נוער נהרגו במקום.

אברהים ודליה אברהים ממג'דל שמס, הורים לשני ילדים, גיווארה בנם בכור בן 11, ורם אחיו בן השש,  שני ההורים איבדו את בנם גיווארה באסון במג'דל שמס. 

מאז פגיעת הטיל במגרש, ספרו 11 ילדים הרוגים, ג'יווארה הוגדר כנעדר, ורק  72 שעות אחרי האסון, משפחתו עודכנה שזוהה, שעות לאחר ש-11 ההרוגים הובאו לקבורה.

אברהים ודליה סיפרו על מה שקרה בעת שנורה הטיל מלבנון למגרש המשחקים במג'דל שמס.

דליה סיפרה שג'יווארה היה במגרש עם אחיו והיא הגיעה לאסוף אותם, רם הבן הקטן חזר איתה הביתה, וג'יווארה נשאר במגרש, כי הוא רצה לשחק עוד קצת עם חבריו."זה היה כמו בסרטים, אני לא דמיינתי שג'יווארה נהרג, ששאלנו אנשים אם הם ראו אותו, הם התחילו לבכות, מרוב שראו מראות בלתי נתפסים של ילדים הרוגים".

אברהים סיפר איך רצו מבית חולים לבית חולים, לחפש את בנם שלא מצאו במגרש, והיו כל הזמן בתקווה שהוא אולי התחבא באיזה חנות.

אברהים: "היו רגעים מאד קשים והייתי בספק או שג'יווארה מתחבא או שהוא פונה באמבולנס, הלכתי למרפאות בכפר והיו שמה הרבה הרוגים ופצועים, עברתי על כל הרוג ובדקתי אם זה בני ג'יווארה, ושלא מצאתי נסענו לבית חולים בצפת, שם הראו לי תמונות של הפצועים שהגיעו ולא מצאתי את בני, אחר כך התקשרו אלי ואמרו שבני בפוריה, התקשרתי לרופא קרוב משפחתי שעובד בפוריה, הוא אמר שלפוריה הגיעו 3 פצועים וג'יווארה לא שם, ואז אמרו לי שהוא ברמב"ם ואז נסענו אני ואשתי לרמב"ם, היו 5 פצועים שם, חיכינו הרבה זמן עד שווידינו שג'יווארה לא שם".

"תושבי ארבע הכפרים מעל ל-1000 איש יצאו לחפש את ג'יווארה, המשטרה גם חיפשו אחרי שלקחו מאיתנו בדיקות ד.נ.א, במשך שעות נעשה חיפוש מסיבי ללא תוצאות, פעולות החיפוש הופסקו לאחר שהמשטרה הגיעה ואמרו שהמכון לרפואה משפטית אבו כביר מצאו את הדנ"א של ג'יווארה בזירה, לפי הד.נ.א שלקחו מדליה".

דליה: "במשך יומיים קיווינו שג'יווארה ימצא בחיים, האמנו שהוא הלך לאיבוד והוא מחכה לנו איפה שהוא, אני יודעת שזה מאד קשה שהוא איננו, הרבה דברים ופרטים נמחקו לי מהזיכרון, כל האזרחים חיבקו אותנו, זה מאד חיזק אותנו כהורים שכולים באותם רגעים בלתי נתפסים".

דליה: "רם עד היום מתקשה לעכל שאחיו ג'יווארה איננו, זה דבר לא קל עבורנו, אבל אנחנו מחזקים אותו, וכל ההורים השכולים מאסון המגרש, כולנו ביחד מרגישים שאנחנו כואבים את אותו הכאב, אנחנו תומכים אחד בשני. אנחנו שומרים על קשר מתמיד עם החברים של ג'יווארה, וגם עם הפצועים מהאסון, ג'יווארה הרגיש תמיד שהמגרש הוא הבית שלו, ככה הוא הגדיר את המגרש בית".
 

אברהים: "אני כל יום הולך למגרש, אם אני לא מבקר שם כל יום אני מרגיש שחסר לי משהו, ג'יווארה אהב כדורגל ורצה להיות שחקן מפורסם, הוא בא לבקר אותי בחלום וביקש ממני לדאוג שיהיו הרבה מגרשי משחקים לילדים של הישוב ואנחנו ההורים השכולים הקמנו עמותה שמטרתה רווחת בני הנוער והסטודנטים".

ההורים של ג'יווארה מתפללים שכל החטופים בשבי החמאס יחזרו למשפחות שלהם בריאים ושלמים ויודעים ומרגישים כמה זה קשה עבור המשפחות לחכות לבנים ולבנות כל כך הרבה זמן.