האחות שביתה נחרב מפגיעת כטב"ם

 

בראיון חשוף משחזרת מרינה את רגעי האימה בממ"ד, את החילוץ דרך החלון ואת הלב שנשבר למראה הבית החרב: "ההקשבה להנחיות הצילה את חיינו"

במסדרונות המחלקה הקרדיולוגית במרכז הרפואי כרמל, מרינה בסקין-קיבריק (43) מוכרת כמי שמשיבה תקווה ללבבות עייפים. כמתאמת עבור מטופלי אי-ספיקת לב, היא מלווה את הרגעים השבריריים ביותר של החיים. אך השבוע, בערב אחד ששינה את הכל, הפכה מרינה בעצמה למי שזקוקה לחיבוק של עם ישראל.

בעוד מלחמת "שאגת הארי" בצפון ממשיכה להכות גלים, הגיעו הדי הקרב אל תוך שלוות הקיבוץ שומרת. סמוך לשעה 19:00, לאחר רצף של אזעקות שהפרו את השקט, ספג ביתם של מרינה וזהר פגיעה ישירה של כטב"ם ארור שנשלח מלבנון ע”י ארגון הטרור חיזבאללה.

 

"הרגשתי את כל הבית זז"

"הייתי בממ"ד עם שלוש הבנות שלי, טליה (19), מאיה (16) ונועה (7), ושתי הכלבות שלנו, צ'ייסי ומיה", משחזרת מרינה בקול רועד. "בעלי היה בעבודה באותם רגעים. פתאום נשמע קול נפץ מחריש אוזניים. זה לא דמה לשום דבר ששמעתי קודם. הרגשתי את כל הבית זז מהיסודות, החשמל נפל מיד, וצפצוף גלאי העשן מילא את החלל החשוך."

ברגעים שבהם הטכנולוגיה קורסת והפחד משתלט, מרינה פעלה בקור רוח שמאפיין אחות מנוסה. היא התקשרה לבעלה ובישרה לו את הנורא מכל: "אני חושבת שהבית שלנו נפגע". תוך דקות ספורות, צוותי החירום של היישוב והשכנים כבר היו שם. "הם דפקו על חלון הממ"ד, קראו לנו לפתוח. מכיוון שהחשש מקריסה בתוך הבית היה גדול, הם חילצו אותנו החוצה דרך החלון."

 

בין הקרדיולוגיה להריסות

התמונות שהתגלו למחרת היו קשות מנשוא. הקומה השנייה של הבית, המקום שבו נבנו זיכרונות של שנים, נפגעה בצורה אנושה. הבית הוכרז כאינו ראוי למגורים. האחות שרגילה להילחם על כל פעימת לב, עומדת כעת מול הריסות חייה הפרטיים.

"התחושות שלי כרגע הן ערבוב של שמחה גדולה על כך שכולנו בריאים, לצד תחושת אבל עמוקה," היא משתפת. "יש בלבול, יש תסכול מהלא נודע. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו במלון, מחפשים פתרון דיור זמני, מנסים להבין איך ממשיכים מכאן."

למרות הכאב, למרינה יש מסר אחד ברור שהיא מבקשת להעביר לציבור: "העובדה שנשמענו להנחיות ונכנסנו לממ"ד היא הסיבה היחידה שאני מדברת איתכם היום. ההקשבה להוראות פיקוד העורף הצילה את חיינו פשוטו כמשמעו. רכוש אפשר לשקם, חיים לא."

 

ממשיכים למרות הכל

במרכז הרפואי כרמל עטפו את מרינה בחום מהרגע הראשון. חבריה לעבודה מספרים על אישה שכל כולה נתינה, וכעת הם אלו שעומדים לצדה. בעוד מלחמת "שאגת הארי" ממשיכה לגבות מחירים כבדים בעורף הצפוני, מרינה ומשפחתה מנסים להביט קדימה.

"השלב הקרוב הוא מציאת בית זמני עד שנוכל לחזור הביתה, אולי בעוד כמה חודשים," היא מסכמת בתקווה. הלב של מרינה אולי נפגע מההדף, אך הוא ממשיך לפעום בעוצמה למען בנותיה, למען משפחתה, ולמען המטופלים שמחכים לאחות שמרפאה לבבות, ושעכשיו זקוקה ליד מושטת כדי לרפא את הלב שלה.