מסרון בהתייחסות לפרשת השבוע בא

בפרשתנו מגיע תהליך גאולת ישראל אל שיאו מתוך עשר המכות שניתכו על מצרים, מוצגות שלוש המכות האחרונות ארבה חושך, ומכת בכורות ששונות משבע הקודמות, באחרונות, פרעה החל ליזום משא ומתן עם משה לשלח את העם מארצו.

31.01.2025 מאת: ברוך ליבמן
מסרון בהתייחסות לפרשת השבוע בא

 

עד מכת בכורות,עוד לפני שהיא מתחוללת ובשיא ההכנות יש כבר הכרזה דרמטית זה הולך להיות גדול, וזה יהיה השיא אלוהים נותן תדריך ברור מה לעשות ואומר מה יהיה ה סיפור, שאותו יהיה עלינו לספר לבנינו:"כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן  תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ," (י, א-ב).

 

הנה המיתוס במלוא הדרו, שיא שהולך ונבנה לקראת מכת בכורות והיציאה הגדולה שאחריה, פרעה נשבר.

 

ההרס והחורבן כבר בלתי הפיכים, ועם ישראל משתחרר מעבדות.  מנקודה זו, עד היום אנחנו מצווים ב"והגדת לבנך", אי לכך מתקיים במשך כל הדורות 'ליל הסדר' שהוא טקס עם סעודת חג, שחל  בליל ט"ו  בניסן, הלילה הראשון של חג הפסח.  

 

נקודות התייחסותי מהפרשה' כבר מלכתחילה אציין, אינני מייצג בהכרח את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה. 

 

פרשת "בא" היא אחת המרכזיות והחשובות בתורה. זו הפרשה המתארת את האירוע המכונן בה"א הידיעה של העם היהודי ואחד האירועים המכוננים של האנושות כולה יציאת מצרים. סיפור יציאת מצרים היה, לאורך הדורות, לאב טיפוס של מאבק לחירות; חירות לאומית, חברתית ואישית.

 

בפרשה אנחנו קוראים על הרגע שבו פרעה סוף סוף משחרר את בני ישראל.  כיום, כשאנחנו רואים את הפגישות המרגשות של החטופות והחטופים של אסון ה-7 באוקטובר,עם משפחותיהם, אנחנו מבינים מחדש את המשמעות של המילה “חירות”.

 

יש משהו סמלי בכך שאנחנו קוראים את פרשת 'בא'דווקא עכשיו. הפרשה מזכירה לנו ש'חירות' היא זכות בסיסית.

 

בפרשה נאמר “החודש הזה לכם ראש חודשים” זהו רגע של התחלה חדשה, של יציאה מעבדות לחירות. עבור החטופות והחטופים ששבו, זוהי אכן התחלה חדשה. כפי שלימדו אותנו חז”ל כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא. אבל ההתחלה האמיתית תהיה רק כאשר כל החטופים ישובו הביתה. 

 

 

בראשית פרשתנו,אומר ה' למשה "בא אל פרעה" ולא לך אל פרעה. הבה ונלך  יחד.אהיה  עמך ואעזור לך בשליחותך. השליחות הייתה קשה  ולכן האלוקים  קבע כנאמר-"בא ונצלח  אותו יחד", עשה את שביכולתיך ואני אסייע על ידך! וזהו סוד ההצלחה בכל עניין...

 

יציאת מצריים היא סמל שאי אפשר לערער עליו,אנו חוזרים אליה כל שנה בליל הסדר ומשתמשים בה כל השנה בשלל ביטויים ואנלוגיות. פתאום קם עם בבוקר ומתחיל ללכת… זה אולי דרמטי וחזק אבל בהחלט לא פתאומי. כדי לצאת ממצרים לא צריך היה כוח, צריך היה אומץ ללכת אל המדבר, לתוך הריק הגדול של עם שצריך לבנות עצמו מחדש ולסגל לעצמו כללים וחוקים חדשים.

 

בסוף  ליל הסדר נהוג לשיר את הפיוט "חד גדיא" המתאר שרשרת של גורמים שונים, העוסקים בנקמות, שכל אחד חזק מקודמו וממית אותו. מקור הסכסוך הוא אדם שקנה גדי והחתול אכל את הגדי. כלומר,יש סכסוך בין האדם לחתול. ואז בא הכלב ונשך את החתול

 

נשאלת השאלה? למה הכלב צריך היה להתערב ופה מתקיימת המסקנה, ההשלכה למציאות ,שראוי: א) לא להתערב שלא לצורך,לא לתחוב את האף  לעניינים שאינם שלנו. ב) בסכסוך של נקמה על נקמה, עלינו  לבדוק  את  מקור הסכסוך.

 

כשמשה דרש מפרעה לאפשר לישראל לצאת למדבר בכדי להקריב את קורבנותיהם הוא  אמר לו  :                        "בנערינו ובזקנינו נלך....כי חג ה'  לנו". אתייחס לדברי משה לפי הגישה- 'כאשר הנוער צועד יחד עם הזקנים , כלומר ממשיך את מסורת אבותיהם ואבות אבותיהם ( לא בצורה פנטית),נוצרת הרמוניה ושמחה , בדרך זו מובטח עתידנו.

 

אציין בנימה  אישית-לא פשוט לקבל את החירות. מתברר שכבר ברגע היציאה ממצרים האל מצווה חוקים על העם – של חוקי הפסח ופדיון הבן. העם עבר אפוא מעבדות של פרעה ,לכאורה לעבודת האל. מתברר שאין חרות מלאה.לעתים החרות מפחידה. כי מתברר שישנם חוקים חדשים של עבודת האל ,אבל הם אינם מלכודת שעבוד חדשה אלא הענקת רשת בטחון.  בחירות החילונית דהיום יש לנו כללים וחוקים המחייבים אותנו. אנחנו זקוקים לכללים, חוקים שמארגנים אותנו. 

 

זה מזכיר מה שסבתא שלי, ז"ל, אמרה לי בזמנו  שהבינה וידעה שאינני/נו דתיים  כדרכה מבית אביה והבהירה שגם אם אתה עוזב חלק  מתרי"ג מצוות,  מן הראוי שנעשה תעשה/ו לכם 'שלחן ערוך' משלך/ כם תשמור/ו  על  חוקי  מדינת  ישראל הצעירה.

 

תגובות

מומלצים