מסרון מפרשת השבוע תולדות
מקור שמה של הפרשה בפסוק הפותח אותה: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם )” ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ט, פרשתנו פותחת בלידתם של יעקב ועשיו הילדים התאומים של יצחק ורבקה. עשיו היה איש ציד, ואילו יעקב איש תם יושב אהלים.
יעקב מבקש מעשיו שימכור לו את בכורתו, ועשיו מסכים, תמורת ,נזיד עדשים.
רעב שורר בארץ ישראל, ויצחק אבינו עובר ל'גרר', שם הוא חופר בשנית את הבארות שחפר אברהם אביו, וגם נותן להן מחדש את שמותיהן.
לעת זקנתו, יצחק מבקש לברך את שני בניו. הוא מבקש מעשיו לצוד ולהכין לו מטעמים, ואז יברך אותו. רבקה ששומעת את הדברים, מורה ליעקב ללבוש את בגדי החמודות של עשיו, ולהביא ליצחק העיוור את ארוחתו. יצחק מברך את יעקב בברכה שאותה כיוון לעשיו. כאשר מגיע עשיו ומתגלה המעשה, מברך יצחק גם אותו, בברכה אחרת.
נקודות התייחסותי מהפרשה, יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
בין שלוש הנשים האוהבות בכל התנ"ך מוזכרות רק שלוש שים ובראשן רבקה שאהבה את יעקב בנה (בנוסף לרות המואביה, ומיכל בת שאול).
בפרשתנו נכתב על אודות אהבת יצחק את עשיו: "ויאהב יצחק את עשיו, כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב"(בראשית כה,כח). אהבתו של יצחק לעשיו, הייתה אהבה התלויה בדבר" כי ציד בפיו"; לעומת אהבתה של רבקה ליעקב שהייתה אהבה שאינה תלויה בדבר, לכן לגבי אהבת רבקה את יעקב מתנסח הכתוב בלשון הווה "ורבקה אוהבת", משום שאהבה כזו איננה עראית שחולפת עם הזמן, זו אהבה קבועה ונצחית תמיד "רבקה אוהבת את יעקב!!
למשפט המפורסם של הפשה שהפך לניב לשון: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" ניתן להתייחס לאמירה זו, לפי הגישה רבים גאים ומתהדרים ב"קול" שלהם, לומדים תורה, נזהרים מלדבר לשון הרע, כך שקולם "קול יעקב" אך כאשר מגיעים ל"ידיים" לתת צדקה, לתרום תרומה לנזקקים מתברר ש"הידיים ידי עשיו" שידיהם קפוצות..
אי לכך מן הראוי שנשים לב, שתהיה התאמה בין קולנו למעשים שלנו, כך שגם קולנו וידינו יהיו זהים.
לנאמר ויצחק אבינו עובר לגרר, יצוין שבספר בראשית י,יט 'גרר' הוא מקום חשוב לפיו הוגדר "גבול הכנעני" .
נשאלת השאלה איפה , היכן שוררת גרר? במבט במפת מידבא "מהמאה השישית לסה"נ" מצויר הכפר גררה בין באר שבע ובין עזה.
