מסרון מפרשת תולדות
מקור שמה של הפרשה בפסוק הפותח אותה: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם )” ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ט (אקדים ואציין לאור אסון הנחטפים והמלחמה בגבולותינו, כי יש לשים לב שבממשלתנו תהיה התאמה בין הקולו הפנימיים למעשים. פרשתנו פותחת בלידתם של יעקב ועשו הילדים התאומים של יצחק ורבקה.
עשו היה איש ציד, ואילו יעקב איש תם יושב אהלים. יעקב מבקש מעשיו שימכור לו את בכורתו, ועשו מסכים, תמורת 'נזיד עדשים', רעב שורר בארץ ישראל,ויצחק אבינו עובר לגרר, שם הוא חופר בשנית את הבארות שחפר אברהם אביו, וגם נותן להן מחדש את שמותיהן.
לעת זקנתו, יצחק מבקש לברך את שני בניו. הוא מבקש מעשו לצוד ולהכין לו מטעמים, ואז יברך אותו. רבקה ששומעת את הדברים, מורה ליעקב ללבוש את בגדי החמודות של עשו, ולהביא ליצחק העיוור את ארוחתו. יצחק מברך את יעקב בברכה שאותה כיוון לעשו. כאשר מגיע עשו ומתגלה המעשה, מברך יצחק גם אותו, בברכה אחרת.
נקודות התייחסותי מהפרשה, יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
בין שלוש הנשים האוהבות בכל התנ"ך מוזכרות רק שלוש נשים ובראשן רבקה שאהבה את יעקב בנה (בנוסף לרות המואביה, ומיכל בת שאול).
בפרשתנו נכתב על אודות אהבת יצחק את עשו:"ויאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב"(בראשית כה,כח). אהבתו של יצחק לעשו, הייתה אהבה התלויה בדבר-" כי ציד בפיו"; לעומת אהבתה של רבקה ליעקב שהייתה אהבה שאינה תלויה בדבר, לכן לגבי אהבת רבקה את יעקב מתנסח הכתוב בלשון הווה- "ורבקה אוהבת" , משום שאהבה כזו איננה עראית שחולפת עם הזמן, זו אהבה קבועה ונצחית- תמיד "רבקה אוהבת את יעקב!!
למשפט המפורסם של הפרשה שהפך לניב לשון: "הקול קול יעקב ,והידיים ידי עשו" ניתן להתייחס לאמירה זו ,לפי הגישה רבים גאים ומתהדרים ב"קול" שלהם, לומדים תורה, נזהרים מלדבר לשון הרע, כך שקולם "קול יעקב" אך כאשר מגיעים ל"ידיים" לתת צדקה, לתרום תרומה לנזקקים מתברר ש"הידיים ידי עשו" שידיהם קפוצות, אי לכך מן הראוי שנשים לב, שתהיה התאמה בין קולנו למעשים שלנו, כך שגם קולנו וידינו יהיו זהים.
לנאמר ויצחק אבינו עובר לגרר, יצוין שבספר בראשית י,יט גרר הוא מקום חשוב לפיו הוגדר "גבול הכנעני" נשאלת השאלה איפה , היכן גרר?. במבט במפת 'מידבא' (מהמאה השישית לסה"נ) מצויר הכפר גררה בין באר שבע ובין עזה.
