פרשת אחר מות
פרשה זו פותחת בהסבר ואזהרה על הטעות של בני אהרון כשמתו שני כוהנים– הבנים של אהרון הכהן, אחיו של משה, שבאו על דעת עצמם לבית המקדש להקריב קורבנות; בניגוד למצוות ה' ".... אל יבואו בכל עת אל הקודש".
האל אוסר על כניסת הכוהנים והקרבת קורבן לפי הרגש והרצון האישי ומצווה שהקרבת הקורבנות תיעשה רק על פי הכללים של התורה.
יש המכנים את פרק טז שבפרשת 'אחרי מות' בשם "סדר העבודה של יום כיפורים שעיקרה "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'.........שבת שבתון היא לכם ועניתם נפשותיכם חוקת עולם....( פסוק ל)
נקודות התייחסותי מהפרשה
מלכתחילה אבהיר, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
כנאמר, האל אוסר על כניסת הכוהנים לבית המקדש והקרבת קורבן לפי הרגש והרצון האישי. ביישום המשפט האמור לימינו, נדמיין פעולה שאסור שתעשה ששומר הראש של ראש הממשלה יכנס שלא בתפקידו לבית ראש הממשלה, מתי שמתחשק לו וללא אישור ראש הממשלה, כאילו שכח מי בעל הבית וכמו לדוגמא במעשים באירועים לאחרונה כניסה ללא רשות "להר הבית".
נקודה מרכזית של הפרשה טמונה בפסוק כ"א בפרק י"ח- "....וּמִזַּרְעֲךָ לֹא-תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה."
פסוק זה מבהיר לנו - שקורבנות אדם בכלל וילדים בפרט אינה דרכנו ומי שעושה זאת מחלל את שם האלהים .
לא יעלה על הדעת של אף אחד, לחזור להקריב קורבנות אדם. ממש כמו שאברהם ויצחק מעבירים לנו מורשת חשובה: "אל תשלח ידך אל הנער ...." לא מקריבים ילדים על המוקד. התרבות שלנו מקדשת את ערך החיים.
כתוב בפרשתנו: "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה......." ( י"ז , ט"ו) .נשים לב שלא נאמר "וכל איש אשר יאכל נבלה", אלא "וכל נפש אשר תאכל", יש בכך ללמדנו שכאשר אדם אוכל חלילה נבלות וטרפות. לא רק גופו מתמלא מהן אלא גם נפשו!!
מאכלים אסורים מטמטמים ומטמאים את האדם כולו את גופו ו גם את נפשו.
יום כיפור הוא יום בעל משמעות רבה ונחשב ליום קדוש ביהדות ,מאידך היום המתואר בתורה שונה מיום הכיפורים באופי ההתרחשות ובמקום שבו יום הכיפורים מתרחש כיום.
הדגש ביום הכיפורים המקראי הוא על המקדש והוא סובב סביב עבודת הכהן הגדול.לאחר שסיכמה התורה את כל פרטי עבודת הכהן הגדול בפרשתנו פרשת ' אחרי מות' מופיעה הפסקה הקצרה הבאה:
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם" ויקרא טז, כט-לא.
