פרשת במדבר

 

מסרון מפרשת במדבר

 

מתוארת צעדת העם במסעותיהם מהמדבר לארץ; צעדה שהתחוללה בשני מעגלים: המעגל הפנימי שסבב את המשכן ובו הכהנים והלווים, והמעגל החיצוני ובו שבטי ישראל כל שבט סביב הדגל שאליו הוא שייך.

מונים וסופרים את בני ישראל פעמים רבות, "מבן עשרים  שנה ומעלה  כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאתם, אתה ( משה) ואהרן" ( במדבר א, א-ד) .

 

 נקודות התייחסותי מהפרשה. מלכתחילה אבהיר, אינני  מיצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

כאמור בפרשה זו מונים וסופרים את בני ישראל פעמים רבות, ( במדבר א, א-ד יש האומרים שהמטרה של הספירה היתה לחבר את בני ישראל לשורשם הרוחני, על מנת שהברכה תוכל להתגלות גם במימד הגשמי.

 

כיום בשפה היום יומית  כשאנו  אומרים  על מישהו ש "לא  סופרים אותו" מתכוונים שלא מתחשבים בו ובדעתו ; דהיינו  באם כן "סופרים אותו" הוא  נחשב.

 

אי לכךאנו יכולים להבין שהמפקד שהתבצע בפרשת במדבר הוא מפקד שנותן  חשיבות לעם.

 

סיפור המפקד שמביאה הפרשה מעלה  את שאלת הגישה כיצד אנו מתייחסים לנספרים בתוצאות של סקר, לבני האדם שמייצרים את הדמוגרפיה. האם אנחנו מביטים על תוצאות הסקר, כמי שמכינים את הכוח להסתערות ובוחנים את יחסי הכוחות לקראת יום פקודה, או שמא אנחנו מחפשים את החיוב שבמיפקד לקראת פעולות חיוביות.

 

בפרק ב' של פרשתנו מתואר כאמור לעיל שלכל שבט היה דגל בצבע משלו ומקום חניה ליד מישכן האלהים וסדר התנועה הנסיעה במדבר.

 

יצוין לגבי יום ירושלים,שחל  זה מכבר, כי  הצעידה כיום עם דגלי ישראל בירושלים מסמלת את  הרעיון של דגלי  המדבר.

 

שם במדבר המאחד את הדגלים היה הסימן הנוסף  ייצוג מאוחד בחושן שעל לב אהרון. בכל דגל של כל שבט דהיינו ה"מישכן" הלב של כל שבטי ישראל היה 'המישכן', מישכן האלוהים.

 

כיום דברים אצלנו המון על אחדות בין השבטים השונים. נהוג לדבר על "ארבעת השבטים" של הנשיא חרדי, חילוני, דתי וערבי. הפרשה מציירת זאת אחרת.

 

בלי טיפת גזענות כלפי הערבים אזרחי ישראל, 12 השבטים לא סתם חיים זה לצד זה וצריכים לשמור על יחסי שכנות תקינים.

 

כל אחד מהם תופס את מקומו המיוחד בחברה,  הוא באמצע המסע, וכל אחד עם המאפיין שלו הוא חלק מהמסע. לא רק כל שבט חשוב אלא כל יחיד ויחיד.