פרשת השבוע משפטים
פרשת משפטים זו, כפי ששמה רומז, עוסקת בעיקר בחוקים ובמשפטים הנוגעים לסדר החברתי ולצדק שבין אדם לאדם, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" אומר בורא העולמים למשה ומצווה אותו להעביר לבני ישראל רשימת דינים ארוכה העוסקים במצוות שבין אדם לחברו.
זו רשימת הדינים כשהם מחולקים לפי נושאים,(לא לפי סדר הפרשה): דיני עבדים, רצח, פציעה, שמירת רכוש (ושור),גנבים ומזיקים, שומרים, יחס הוגן בבתי-הדין ועוד .
נקודות התייחסותי מהפרשה, מלכתחילה אבהיר אינני מייצג בהכרח את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
מדוע פרשת משפטים פותחת דווקא בדיני עבד עברי, ומדוע דווקא בדיני שחרור העבד ולא בענייני העסקתו?
לכאורה נראה שכאן תצווה התורה על דיני העסקת עבד עברי, במותר והאסור להעבידו, כיצד צריך להתייחס אליו, מהו שכרו וכו'; אך למרבה הפלא כבר בפסוק הראשון שבסוגיה זו, בוחרת התורה לדלג על כל אלה ולעבור לשחרור העבד! כפי הנאמר: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" וכך גם בפסוק הבא: "אם בגפו יבא בגפו יֵצֵא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו" (שמות כ"א ב-ג) בהמשך בפסוקים הבאים מתואר הדין במקרה שהעבד מסרב לצאת לחופשי.
לכשנתבונן בדברי חז"ל נמצא שהיחס הנדרש מאדונו של העבד העברי הוא יחס שונה לחלוטין מהמושג עבדות, המוכר לנו. היחס החברתי המתחייב לאותו העבד הינו יחס של שווה בין שווים. כנאמר בגמרא במסכת קידושין חיובים חמורים ביותר שמחויב האדון כלפי עבדו, להעניק לעבד תנאים שווים לשלו. יתירה מכך מצוות 'עבד עברי' היא מצווה של חסד, לשקם "נמכר בגנבתו" אדם שנפל לפשע של גניבה, ולכן נמכר לעבד ותפקיד האדון להיות לו ולמשפחתו כעין משפחה אומנת, שהרי האדון חייב במזונות אשתו ובניו וביתו יהיה לו בית שידאג לכל מחסורו.
נשאלת השאלה הרי במצב כזה אין פלא שיאמר העבד:"אהבתי את אדני", למה לא? דואגים לו, הלא כאן לפחות שומרים עליו, ומי יודע אם ישוחרר אולי חלילה יחזור שוב לפשע? מאידך נאמר בתורה "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי: והגישו אדניו אל האלוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם". ההסבר לכך ( לפי רש"י ),האוזן הזאת ששמעה שאנו עבדי ה' כשיצאנו ממצרים לחרות עולם,. אך אם הוא העבד, למרות הכול, בוחר בחיי עבדות סימן הוא שהוא פגום בשמיעתו!.
פרשת משפטים מכילה הוראות לשופט: לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט בשמות כג' ח' נאמר במפורש ובבירור: שֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים שוחד הוא מעשה חמור.
הבעיה, שגם צדיקים לכאורה בהיותו/ם אנשי ציבור ובעלי שררה עלולים למעול בתפקידם וככל שהם נשארים בתפקידם זמן רב יותר, מיטשטש הגבול החד שבין האינטרס הציבורי לאינטרס האישי המשפחתי או המפלגתי וככל שלוקח השוחד או מציע השוחד הוא בכיר יותר הריקבון של המערכת מסוכן יותר.
לאיסור השוחד מובהר גם, כי המקבלו מחויב בתמורה לנותנו ועל כן יטה את הדין, יתירה מכך; הנתינה הופכת את הנותן ואת המקבל לאישיות אחת, ואילו הדין דורש את הזרות המאפשרת להתבונן ולשפוט.
בפרשתנו משפטים. יש את היסודות לדיני הנזיקין של המשפט העברי שאלה מעניינת, ומאוד אקטואלית לזמננו, איך התייחסנו לחולה / ת נגיף הקורונה, מדוע היה עלינו להישמע להוראות משרד הבריאות או הרופאים.
הריני להציע לאמץ את אחד מעקרונות העל שהניח לפתחנו שלמה המלך בספר משלי לפיו פעולות האדם צריכים להיות כאלו שיש בהם כדי "למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם". או כפי ששנה לנו ר' יהודה הנשיא במסכת אבות הדרך שעל האדם לאמץ בהילוכו צריכה להיות בדרך של: 'תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם'.
כדי להכריע בשאלות איך להתנהל במגפת הקורונה יש צורך לעשות שימוש בשכל הישר, בהיגיון בריא, ולעניות דעתי, לפי הגישה כפי שמשמיע לנו בית המשפט העליון באחד מפסקי הדין שניתנו על ידי השופט בנימין זוהר בראשית ימיה של המדינה, וכך הוא כותב: "כל אדם מצווה לחזות מראש במידה מסוימת אפשרויות של סכנות ולנקוט מראש במידה מסוימת באמצעים נאותים למניעתן."
