פרשת וילך

 

דברים לא, גיְ-:" הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ ה֣וּא עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֗יךָ הֽוּא־יַשְׁמִ֞יד אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנֶ֖יךָ ...."ומחזק  את  יהושע  בן נון ממשיכו שיכנס ארצה  כמוביל העם:- ו"..ִֽירִשְׁתָּ֑ם יְהוֹשֻׁ֗עַ ה֚וּא עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:...."

 

משה  מצווה את  בני ישראל שפעם  בשבע שנים, בחג הסוכות יעלו כל העם אל מקום המקדש וייקראו באוזניהם את  דברי התורה  (זוהי מצוות הקהל),  "...למען יראו את  ה' "שמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת  ..... (ל' יב ,יג)

 

משה  גם מקבל בפרשתנו  נבואה; בה מודיע  ה' למשה  שבני ישראל  יפרו את הברית  שהקב"ה כרת עמהם. הם יעזבו את דרך התורה ויקבלו על כך עונש של 'הסתר פנים'-

 

ְדברים ל״א:י״ח-:_ב_ "אָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כׇּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים."
 

נקודות התייחסותי מהפרשה, יצויין, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית , מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

נראה, שיש בפרשה צורת התייחסות לנושא מרכזי בפרשה ובכלל – החלפת המנהיגות. חז"ל דורשים על המעבר מתקופת משה לתקופת יהושע (תנחומא וילך, ג'): "הן קרבו ימיך למות", אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בדבר שקלסתיך, שאמרתי: "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו'", אתה מקניטני, אמר לו הקב"ה למשה: אתה דומה לשכן רע שרואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות, כך אמרת על בני: "הן בני ישראל לא שמעו אלי", והוצאת לעז על בני.

 

סיפורו של משה, הוא מופת של התנהלות בהתאם לזמן, של יכולת ויתור על איכויות חיים מסוימות בכדי לאפשר לאחרות להזדקק. התורה הזאת מתאימה גם לאנשים צעירים יותר. , משה מלמד אותנו להיות קשובים למציאות, ולהתאים עצמנו אליה.

 

פרשתנו נקראת בשבת שבין ראש השנה ליום כיפור,בשבוע ההתכוננות הנפשית של רבים מאתנו ליום כיפור. ןאציין שבתפילות יום הכיפורים אומרים גם: "הטוב ומטיב לרעים ולטובים". רבי לוי יצחק מברדיצ'ב: התייחס לכך ואמר "באם ריבונו של עולם תהיה טוב ומטיב ותעריף על עם ישראל שפע של פרנסה וברכה, הריני ערב, שגם הרעים  שבהם יהיו לטובים וישנו מעשיהם לטובה".....

 

(דברים לא,א):הפרשה נקראת וילך. שמשמעותו הליכה עזיבת המקום הנוכחי והתקדמות למקום אחר. זו תמציתה של 'התשובה'- חזרה מחטא בתשובה: האדם עוזב את המצב שבו היה קודם לכן וצועד למציאות אחרת, חדשה,זאת כפי שהרמב"ם ציין, שבעל-תשובה צריך להרגיש כאילו הוא איש אחר ואינו האיש שעשה אותן המעשים[ הרעים, אי לכך 'וילך' זו עבודת התשובה.

 

בהמשך הפרשה דברים לא, ט: מסופר:- "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית יהוה ואל כל זקני ישראל"; כלומר  משה רבנו סיים לכתוב את ספר-התורה ומסר אותו לכוהנים וללוויים, ועם סיום כתיבת התורה ודאי הייתה שמחה גדולה - שמחת תורה. אם-כן בפרשה מרומז גם עניין השמחה, ולא סתם שמחה, אלא שמחת תורה!.

 

לאור המנהג לקרוא  מזמור מתהילים לפרשת השבוע ,המזמור לפרשתנו הוא -מזמור סה, והקשר בין המזמור לפרשה מודגש בפסוק  ד שבמזמור: "דברי  עוונות גברו מני פשעינו אתם תכפרם" כאילו העוונות אשר הם גברו וחזקו מן האדם, והאדם לא יכול להתגבר עליהם הם עצמם ( העוונות) ידברו וימליצו לפני ה' שיכפר על  הפשעים. או לפי  גישת חכמינו האומרת ' מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו.'

 

כל האמור הקושר בין מזמורינו  לבין פרשתנו הוא למעשה  העיתוי שבו נקראת פרשתנו הנקראת סמוך ליום הכיפורים.