פרשת שמיני

 

בעיצומם של הרגעים המשמחים של חנוכת המשכן נמהלה טרגדיה: נדב ואביהוא, שני בני אהרן,לקחו מחתה והניחו בה קטורת. הם הקריבו את הקטורת לפני בורא העולם למרות שלא נצטוו לעשות זאת. שמים קטורת  ומקריבים אש זרה לפני ה' . ומלפני ה' יוצאת אש ואוכלת אותם.

 

 

בחלק השני של הפרשה מוצגים: סימני הכשרות של החיות השונות מה מותר לאכול ומה לא ועד כיום רוב האוכלוסייה בארץ המוסדות והגופים הציבוריים הממלכתיים מקיימים את הנחיות הכשרות האלה.
  

 

נקודות התייחסותי מהפרשה, מלכתחילה אבהיר, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

 

מן הראוי ללמוד את העקרונות המנחים בפרשה/ות וליישם אותם בהתאם למציאות המשתנה, פרשת שמיני נפתחת, בחנוכת המשכן ומבדילה בין הקודש לבין החול, בין האדם לבין האל, נדב ואביהו חרגו מהחוקים ומהכללים  הברורים. ולכן ומלפני ה' יוצאת אש ואוכלת אותם.

 

 

החובה שלהם בעניין "כללי הטקס" גדולה שכן על משרתי העם, אישי הציבור לנהוג באיפוק, באחריות ובשיקול דעת במעשיהם הפומביים. במקרא, אין מקום  לשיקול דעת, באשר לעונש זהו רגע של מנהיגות וסימון קווים אדומים מאד ברורים, לצד דרישה מאד בסיסית לגבולות פנימיים וריסון אל מול חוקים חיצוניים המחייבים את  הנושאים  באחריות.

 

מטרת הטקס בפרשת שמיני להבדיל ולאפשר לכל הצדדים השותפים בטקס להבין מה מקומם במבנה  החברתי.

 

במבט ליישום אקטואלי ערכי הטקס משקפים את ערכי החברה, מה שחשוב לנו בעיקר הם העקרונות מדוע הפרשה נקראת בשם "שמיני"? כי ביום השמיני לאחר שבעת ימי עבודה ר"ח ניסן הוקם המשכן, היה זה יום מיוחד בהיותו ראשון לכהונת אהרון, היום הראשון להקרבת הקורבנות, ראשון שהכוהנים ברכו את עם ישראל "יְדַבֵּר ה' אֶל משה לאמֹר: דַּבֵּר אֶל אהרן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בני ישראל אָמוֹר לָהֶם:יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. ( במדבר פרק ו, פסוקים כ"ב-כ"ז).

 

 

הנה דוגמאות הקשורות למילה:"שמיני" ברית  מילה לתינוק ביום השמיני להיוולדו:"וביום השמיני יימול בשר עורלתו"( ויקרא י"ב,) לאחר השמיטה:"וזרעתם את השנה השמינית, ואכלתם מן התבואה ישן: השנה התשיעית.."(ויקרא כ"ה,כ"ב (שמינית הוא כלי נגינה עתיק שהיו לו שמונה מיתרים:"למנצח בנגינות על השמינית" (תהילים ו',א) בחלק השני של הפרשה מופיעים דיני מאכלות אסורים  ומותרים באכילה.

 

למעשה  מוצג לנו הספר הזואולוגיה התנכ"י עשרות בעלי חיים שמחולקים לשני מחנות טהורים וטמאים לאכילה. הרמב"ן מסביר כי הסיבה העיקרית של איסור אכילת בעלי חיים טמאים היא משום שהם טורפים. לדבריו, התורה מצווה להתנזר מהחיות הטורפות את האחר, משום שהאכילה מהם משרישה באדם שאוכל מהם את מידת האכזריות.

 

 

ברשימת הטמאים מופיע גם החסידה והרי היא בעל עוף שאינו טורף? ואפילו שמה מעיד עליה שהיא בעלת חסד, רש"י מסביר ששמה של החסידה מגיע מן השורש "חסד" שעושה חסד עם חברותיה "זאת לפי הגישה  ש 'עניי עירך קודמים' מאידך יש הטוענים שמהחסידה למדנו שאסור להתעלם מהסובב אותנו, אסור להתנשא מעל השונה מאיתנו, שהוא רק למקורבים לנו בלבד, דהינו חסד חסר ומעוות.