רב טוראי סאלח סלימאן עלי בן 19 בנופלו

בנם בכורם של סולימאן ומנואה עלי. נולד ביום 29 באוגוסט 1951 בעוספיה. סיים שמונה שנות לימוד בבית-הספר היסודי שבמקום, ועם תום לימודיו החלט לצאת לעבודה ולסייע לאביו בפרנסת המשפחה הענפה, שמנתה אחת עשרה נפשות.

 

התחיל ללמוד רתכות ומסגרות וכיון שהשכר היה מועט חיפש עבודות נוספות. היה חבר פעיל במועדון הנוער בכפר ואהוב על כל חבריו ועל בני משפחתו. היה מעורה בפעילות החברתית של הנוער ויחד עם חבריו יצא לצעדת ארבעת הימים. בתקופת מלחמת ששת הימים התנדב לעזרת קיבוץ ספר.

 

תקופה מסויימת עבד באבו-רודס וחזר לחיפה שם עבד ביום ובלילה ונתן את כספו לעזרת המשפחה.

 

 

במאי 1969 גויס לשירות סדיר בצה"ל. סיים בהצלחה קורס מ"כים וקיבל דרגת רב"ט. בזכות כושרו הגופני המעולה התגבר על הקשיים שבחיי הצבא. ביום 30.12.1970, נפל בעת מילוי תפקידו בנאות-הכיכר בערבה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעוספיה.

 

 

בשנת 1966 התפרקה קבוצת נאות הכיכר, שהוקמה בסוף שנות החמישים, ונטשה את הצריפים ששימשו אותה, באזור המוצא של נחל אמציה למלחת סדום.

 

 

מחנה הצריפים עבר לידי צה"ל, אשר הקים במקום נקודת משמר להגן על הגבול עם ירדן. חדר האוכל של היחידה, שהורכבה מחיילי הנח"ל, נבנה מתחת למצוק שגובהו כ-10 מטרים, שהצל על המקום.

 

 

ביום ב' בטבת תשל"א, 30.12.1970, התמוטט חלק מהמצוק ופגע בצריף ששימש מטבח ושק"ם של היחידה. מיד לאחר מכן התמוטט כל המצוק ונפל על חדר האוכל, בשעה שחיילי הבסיס אכלו ארוחת צהריים.

 

 

אסון נאות הכיכר, שהתרחש ב-30 בדצמבר 1970, הוא אסון הטבע החמור ביותר שהתרחש במדינת ישראל, עד השריפה בכרמל ב-2010. גושי סלע שניתקו מצוק מחצו מבנה ששימש כחדר אוכל בבסיס צבאי.

 

 

באסון ניספו 20 ישראלים (19 חיילים ואזרח אחד), ועשרה חיילים נפצעו (שלושה מהם קשה).

 

 

חיילים ששהו מחוץ לחדר האוכל הזעיקו עזרה, וכעבור פחות משעה כבר נחת במקום מסוק ראשון של חיל האוויר עם צוות רפואי.

 

 

פינוי הסלעים שמחצו את הצריף (בגובה של כשלושה מטרים ורוחב של ארבעה עד חמישה מטרים) חייב שימוש בציוד מכני כבד. תחילה הגיע למקום ציוד מכני ממפעלי ים המלח הנמצאים בסמוך, ובהמשך הגיעו גם כלים של חיל ההנדסה.

 

 

העבודות נמשכו ברציפות והתנהלו בלילה לאור זרקורים ולפידים. עד חצות הוצאו כל הפצועים וההרוגים שהיו קבורים מתחת ל-1,500 טונות של סלעים ועפר.

 

 

במהלך פעולות ההצלה ביקרו במקום שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל חיים בר-לב, אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון והרב הצבאי הראשי שלמה גורן.

 

 

אלוף פיקוד הדרום מינה ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האירוע. עשרים החללים מונצחים באנדרטה שנבנתה במקום האירוע.

 

 

בין ההרוגים שלושה דרוזים, שניים מעוספיה ואחד מחורפיש.
 

 

פהמי נסיב אבו-פחר, בן נסיב ופאדיה, נולד ביום 2 בפברואר 1949 ולמד בבית הספר היסודי בעוספיה.

 

 

פהמי היה נער שקט מטבעו, כפי שהעידו חבריו לכיתה. הוא הצטיין בטוב לבו ובנאמנותו למשפחתו. תמיד עזר לבני משפחתו, לקרוביו ולידידיו בנאמנות.

 

 

פהמי דאג לסבתו שהתגוררה לבדה והרבה להיות במחיצתה. כדי שלא תהיה בודדה היה ישן אצלה.

 

 

עד סוף שנת 1967 התגורר עם משפחתו בעוספיה ואחרי כן עקר לאילת, שם המשיך לסייע למשפחתו מרובת הילדים. הוא הקפיד לשמור על מנהגי דתו והיה חברותי מאוד.

 

 

אף על פי שלא רכש השכלה היה נבון מאוד וסמך על חושיו הטבעיים שהנחו אותו כל ימיו.

 

 

פהמי גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1969. ביום 30 בדצמבר 1970, נפל בעת מילוי תפקידו בנאות הכיכר שבערבה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בעוספיה, יהי זכרו ברוך.

 

 

 

 

 

יחיא עאמר, בן עלי סמאעיל ופהדה, נולד ביום 25 ביוני 1951
 

 

 

יחיא למד בבית הספר בחורפיש עד כיתה ו' והיה חבר בתנועת "הצופים" הדרוזים. הוא היה נאמן לתנועה וחרוץ מאוד.

 

 

יחיא היה בחור ישר, טוב לב וצנוע. הוא היה אהוב על כל חבריו, גם בחיים האזרחיים וגם בצבא.

 

 

יחיא גויס לצה"ל במאי 1969 ושירת במסירות ובנאמנות כשנה ומחצה.

 

 

ביום 30 בדצמבר 1970 נפל בעת מילוי תפקידו בנאות הכיכר שבערבה והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחורפיש, יהי זכרו ברוך.

 

 

 

סאלח סלימאן עלי, בנם בכורם של סלימאן ומנואה עלי, נולד ביום 29 באוגוסט 1951 בעוספיה.

 

 

סיים שמונה שנות לימוד בבית הספר היסודי שבמקום, ועם תום לימודיו החליט לצאת לעבודה ולסייע לאביו בפרנסת המשפחה הענפה, שמנתה אחת עשרה נפשות.

 

 

סאלח התחיל ללמוד רתכות ומסגרות וכיוון שהשכר היה מועט חיפש עבודות נוספות.

 

 

סאלח היה חבר פעיל במועדון הנוער בכפר והיה אהוב על כל חבריו ועל בני משפחתו.

 

 

סאלח לקח חלק בפעילות החברתית של הנוער ויחד עם חבריו יצא לצעדת ארבעת הימים. בתקופת מלחמת ששת הימים התנדב לעזרת קיבוץ-ספר.

 

 

תקופה מסויימת עבד באבו רודס וחזר לחיפה שם עבד ביום ובלילה ונתן את כספו לעזרת המשפחה.

 

 

במאי 1969 גויס לשירות סדיר בצה"ל. סיים בהצלחה קורס מ"כים וקיבל דרגת רב"ט. בזכות כושרו הגופני המעולה התגבר על הקשיים שבחיי הצבא.

 

 

ביום 30.12.1970, נפל בעת מילוי תפקידו בנאות-הכיכר בערבה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בעוספיה, יהי זכרו ברוך.